1. זה הולך להיות מאוד קשה ליוסי אבוקסיס. הוא צריך להתרגל לקבוצה ששולטת במגרש (כי הפועל ב"ש יצרה הרתעה) והפועל ב"ש צריכה להתרגל למאמן שהוא לא ברק בכר.
זה לא היה משחק של קבוצה אבוקסיסית. דווקא הפועל רעננה עשתה אבוקסיס ליריבתה: ניצול שטחים, יתרון מספרי, נגיעה, דיוק. אבוקסיס נראה אומלל מול קבוצה שמשחקת כמו שהוא הרגיל אותנו, ואולי התרגל בעצמו.
הוא ניסה לשחק את הכדורגל שהוא מכיר מקבוצות דומיננטיות: קישור אחורי חזק שמשיג את הכדור כבר בשליש האמצעי וממשיך לכתוש את היריב, אבל הוא כמעט ולא הגיע למצבים, ואם הגיע, אז השופט פסל שער ספק חוקי, ובסופו של יום הקבוצה שלו כבשה שער מזליקי.
אבוקסיס הוא טיפוס ווינר. הוא ייקח את זה אישית, הוא יתייסר, הוא יחפש פתרון. הוא החמיא בסיום ללחימה, כי זה מה שיש לו כרגע: קבוצה עם אנרגיות מחודשות. בדרך כלל האנרגיות האלה מספיקות לשתי תוצאות לא טובות, אחר כך הייאוש מצמית. הוא יהיה חייב ללמד אותם שגם כאשר מתגוננים מולם, צריך לשחק יותר מהר, בנגיעה, לפתוח את הסתימה באבחה אחת. כמה אורך רוח תהיה שם לקשיי ההסתגלות האלה? שאלה טובה. ב"ש היא מעצמת סייבר, לא מעצמת סבלנות.
ייקח את זה אישית. יוסי אבוקסיס (דני מרון)
2. אחרי שני המשחקים האחרונים של מכבי חיפה נשאלת השאלה איפה התחבא יאניק ווילדסחוט עד היום. כלומר, הוא היה, אבל לא השאיר חותם או אפילו חולצה מיוזעת אצל האפסנאי. ופתאום אתה רואה שחקן עם שליטה, הטעיות, תאווה לעיניים, מה שמחזק את העובדה כי חיפה תזכה בתואר מלכת היופי ומ.ת"א בתואר האליפות.
חיפה מראה העונה לא רק התעוררות, אלא גם כמה דברים נוספים: היא מגלה סגל עמוק, עם שחקנים איכותיים, שבכל פעם מישהו אחר מתעלה; היא מתחילה לשחק בעיקר במחצית השנייה; יש לה אופי.
לא ברור מה היה קורה לו אושר השער (הספק חוקי) של רועי קהת, אבל נדמה שמכבי נתניה לא הייתה מספיק חזקה מנטלית או סגורה על עצמה מקצועית כדי להחזיק מעמד משחק שלם מול מכבי חיפה וגלי האטרקטיביות שאיתה היא שוטפת את המגרש. לא יודע מה אתכם, אבל אני כבר מחכה למשחק העונה הבא בבלומפילד.
איפה הוא התחבא עד עכשיו? יאניק ווילדסחוט (דני מרון)
3. מ.ס אשדוד היא מופת לקבוצה שיש בה ים כישרונות ומעט מאוד אינטליגנציה. אתמול היא הפסידה משחק בו שלטה והצליחה להרוס שני שערים יפים, רק בגלל מה שנראה כמו חוסר פרגון. גם הכניסה של שובל גוזלן – זה שמנע מאשדוד שער ראשון – למסלול הבעיטה של שלומי אזולאי, היה מסוג המהלכים שבו אתה מבין שבאשדוד יש הרבה מאוד אופורטוניסטים ומעט מאוד קבוצה.
כשמסתכלים על הסגל רואים כמה פוטנציאל יש בו, כשמסתכלים על הטבלה מבינים שעם כל הכבוד לפוטנציאל, הקו האדום מתקרב והולך. יכול להיות שינואר היה יכול להיות הזדמנות לאזן את הקבוצה עם יותר שחקנים מחויבים ופחות שחקנים שמפריעים זה לזה. הפועל חיפה? התנודות ביכולת שלה ובמיקום שלה בטבלה רק מלמדים כמה הליגה מורכבת בסך הכל מארבע קבוצות, וכל השאר נאבקות על קווים ונקודות.
4. פסילת השער של רועי קהת – שהיה גם ככה גבולי בגלל שלא הייתה קרן – נראה אתמול כמו יישור קו עם פסילת השער של חנן ממן במושבה, ושניהם נראו כמו חוכמולוגיה של שופטי מסך. צבי שריר המנוח הסביר כבר ב-1986 מה זה נבדל פסיבי, כשאישר שער אליפות של גילי לנדאו למרות שכדור הוגבה לעבר לנדאו ולאלי יאני, שעמד בסמוך לו. אם שחקן שעומד בנבדל, במסלול הכדור, ואינו מסתיר, מפריע, או משנה את התנהגות השוער, זה לא נבדל.
ה-VAR מראה עמדת נבדל, השופט ושופט המסך צריכים להפעיל כישורים שיפוטיים כדי להחליט אם זה נבדל או פסיבי, ושני המקרים לא היו משכנעים שנבדל זה המצב הנכון. ה-VAR הוא מכשיר. הוא יכול למנוע טעות שיפוט, אבל לא להכתיב שיפוט, ובוודאי שלא לנהל פנקס חשבונות בשביל כל המגרשים.
חוכמולוגיה של שופטי מסך (דני מרון)
5. הפועל חדרה מאיימת על קיומו העתידי של סקטור הפרשנים. ראו הוזהרתם.
מה דעתך על הכתבה?