גורש: "כדורגל זה החיים שלי – אשאר בענף". כחילה מכוון לאירופה

אחרי 21 שנות קריירה, דודו גורש תלה אמש (שני) את הכפפות ב-1:2 של בית"ר ירושלים על אתלטיקו מדריד. שחקן נוסף שלא ימשיך בבירה הוא טל כחילה, שנפרד מהאוהדים בפוסט מרגש לאחר שלא קיבל הצעה להאריך את חוזהו במועדון.


גורש, שעלה מהספסל בדקה ה-61, נפצע בדקה ה-88 והוחלף על ידי השוער השלישי נתנאל דלויה, סיפר: "זה היה מרגש ויצא שמשחק הפרישה שלי שוחק נגד אתלטיקו מדריד – שמח לסיים כך את הדרך שלי בכדורגל, הלוואי על כולנו. אמרתי עכשיו לדלויה שאת הופעת הבכורה שלי עשיתי נגד יבנה בליגה א', הוא שיחק לראשונה במדי בית"ר נגד אתלטיקו מדריד – יחי ההבדל".


על המעבר מהפועל עכו להפועל באר שבע אחרי שנים רבות בהן לא זכה להכרה: "כנראה שהסבלנות משתלמת. ארבע השנים האחרונות היו מדהימות ועמוסות בחוויות. אני שמח ושלם עם כל מה שעשיתי והספקתי בקריירה ובהחלט הספקתי. אני לא מתחרט על שום דבר והמסר שלי הוא שדברים טובים יגיעו, הסבלנות משתלמת תמיד".


עתידו: "אני לא פורש מכדורגל, אלא ממשחק פעיל. אשאר בענף בוודאות, אם זה באימון או בניהול. כדורגל זה העולם שלי, החיים שלי וזה מה שאני יודע לעשות הכי טוב. הרגע הכי גדול בקריירה? היו כמה. האליפות הראשונה עם באר שבע, הניצחון בסן סירו על אינטר ועוד רגע זה הפנדל שעצרתי במדי הנברחת בדקה ה-90 נגד מקדוניה – זה היה פיק מטורף".


כחילה, שעזב את טדי מאוכזב, מחזיק במספר הצעות כאשר המטרה המרכזית היא לצאת לשחק בחו"ל. אדם קידן וגלעד קצב, סוכניו, בודקים מספר הצעות מאוסטריה, בולגריה ושווייץ. הבלם מתכוון למצות את האופציה האירופית ורק לאחר מכן יבדוק אפשרויות בישראל כאשר בני יהודה ומכבי חיפה, כפי שפורסם לראשונה בספורט1, מעוניינות בשירותיו.

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

10 שנים בדיוק עברו מאז אותו רגע. טלפון באמצע היום ממנחם נידם, מנהל הקבוצה הבוגרת של בית"ר ירושלים. עניתי בקול רועד וכל מה שאני זוכר זה "תגיע מחר בשעה 10:00 לבית וגן לאימון הבוגרים". ניתקתי וחשבתי שאני בחלום. המשפחה מסביבי התרגשה לא פחות ממני, אבל אבא אהוד הוריד אותי לקרקע. "טל, השגת את המטרה הראשונה, אבל עכשיו מתחילה העבודה הקשה להכלל בסגל". שנה לאחר מכן תחת המאמן אלי כהן "השריף", הגיע הרגע הראשון הגדול בקריירה שלי. שישי בצהריים, יום לפני משחק, הלכתי לראות את דף הסגל שהמאמן פרסם, השם שלי היה שם. השגתי את המטרה השנייה שלי. כל הקבוצה פירגנה, זה היה רגע מאושר, אבל אבא אהוד שוב איפס אותי: "יופי טל, כל הכבוד, עכשיו עובדים קשה יותר למטרה הבאה שלך ללבוש את המדים במשחק רשמי". חודש וחצי עבר ומצאתי את עצמי פותח בהרכב במשחק רשמי של בית"ר ירושלים מול הפועל חיפה. זה אומנם הסתיים בהפסד 1-3, אבל יצאתי מהמשחק בהרגשה טובה שהצלחתי להראות קצת ניצוצות ממשפחת כחילה הרי לא קל להיכנס לנעליים כאלה גדולות. עונת 2014-15 כללה בתוכה את רגע השיא בקריירה שלי, זהו ללא ספק אחד מהימים הכי טובים שהיו לי בחיים. אצטדיון טדי, 28 אלף אוהדים, דקה 70, מול הפועל תל אביב, והנה אני, טל כחילה, כובש את שער הבכורה מול היריבה הגדולה. האצטדיון רעד. אין לתאר במילים את התחושה. גם היום כשאני נזכר באותו הרגע עוברת בי צמרמורת. מכאן המסלול היה קל יותר. תפסתי מקום בהרכב, המועדון הגיע בכל שנה לליגה האירופאית ובעונה הקודמת אף זכיתי לכבוש את שער העונה ולהיות חלק מההישגים של בית"ר ירושלים. אז איך מסכמים עשור? זה נראה עולם ורוד למי שמסתכל מבחוץ. אבל האמת היא שהחיים של כדורגלן לא פשוטים. עברתי משברים גדולים, כאלה שהיו קרובים לשבור אותי. אבל המשפחה שלי שמרה עליי תמיד וגרמה לי להישאר בבית"ר ירושלים גם בימים שהיו קשים ועצובים יותר. כך חונכתי, להיות בית"רי מלידה. ככה זה, בסופו של דבר שחקן ממשפחת כחילה, יישאר על המגרש עם מדים של בית"ר, גם עם תחבושת על הראש או עם אף שבור. תודה לך בית"ר ירושלים על עשור מרגש. תודה לכם אוהדים על אהבה ותמיכה בלתי פוסקת. ומחר? מחר אקום לבוקר חדש ואחפש את המטרה הבאה שלי. מקווה לשוב ללבוש את המדים הצהובים ולפגוש אתכם שוב בטדי בצד הנכון

A post shared by Tal Kahila 6 (@talkahila6) on May 21, 2019 at 1:26pm PDT