השתוללנו בגללה: הצצה אל מה שהתרחש במסדרונות בב"ש לפני ואחרי פירוק ממלכת בכר

הבוקר הזה התחיל כמו אחרי כל בוקר של הפסד, אלא שהפעם, מספרים בהפועל באר שבע, הייתה הרגשה חזקה יותר בחדר. הם, הבעלים והמנכ"ל, הרגישו שמשהו עומד לקרות. אסי רחמים ישב לצד אלונה ברקת כשהטלפון שלה צלצל. "ברק", היא מלמלה לפני שענתה לשיחה ששינתה את פני הכדורגל בעיר, על עשרות אלפי אוהדיה שמחכים שמישהו עדיין יעיר אותם מהחלום. סיוט.

"אחד הדברים שאני מרגיש", הסביר BB בשיחה ההיא, "הוא שקשה לי להגיע לאותה רמת השקעה". ההמשך לא חשוב. ברקת הנהנה, רחמים הבין. זה נגמר. היא זימנה אותו אליה הביתה, לשיחה. בכר סירב. "אני צריך יום, יומיים, להירגע מהכל", הוא הסביר. ההתעקשות לא עזרה. ברקת סימנה לרחמים, שסימן לדוברת. ההודעה יצאה אחר הצהריים, אחרי מסע שכנועים להביא את בכר לצהלה. אבל הברק לא הכה גם בפעם השניה. בכר עזב, אבל איש לא נפגש איתו לפני ההודעה ההיא. תם עידן.

הימים שלפני, מספרים מקורבים למועדון, סימנו את בוא האביב. היחסים, הם אומרים, עלו על שרטון. ככל שהקבוצה הלכה אחורה, היחסים בין הזוג המלכותי הלכו והידרדרו עד כדי שמועות על פירוק הממלכה ("קשקוש", טוען רחמים, "גם היום הם בקשר מצוין"). פעם זאת הייתה היא, פעם הוא. אבל בשורה התחתונה, לאף אחד בבאר שבע לא היה ספק – פרידה, קשה ככל שתהיה, תהיה מכובדת. "זה היה באוויר", מודים היום במועדון. "הרגשנו שקשה לו, שהוא לא מצליח להעביר דברים שבעבר היו יותר קלים. גם לא אותה רמת השקעה. זה לא הפיל אותנו מהכיסא. הוא היה מאוד אמוציונלי, לא היה מוכן אפילו לשמוע על פגישה איתה".

לא היה מוכן לשמוע על פגישה. ברק בכר (דני מרון)

יומיים לקח להם להיפגש, לברקת ובכר, מאז השיחה ההיא שהגיעה ביום שאחרי ההפסד הכי גדול בקדנציה שלו, 1:0 קטן להפועל תל אביב. ההפסד הראשון, מספרים שם, שהתקבל בטבעיות. אחריו, הפרידה הייתה בלתי נמנעת. ברקת הגיעה לפגישה כשהיא מבינה במה בכר עומד לנפנף לה. חוזה לשנתיים נוספות היו לו, ואחרי שלוש אליפויות והיסטוריה, הוא ודאי ידרוש פיצוי. "זה הזמן לנוח", נפרדה הבעלים בג'נטלמניות. "שב בבית, אשלם לך את השכר". "עד סוף העונה?", שאל בכר. "לא", היא ענתה. "אולי פחות, אולי יותר. עד שתמצא קבוצה".

והפרידה הזאת, כמה סימבולי, מגיעה יום לפני חלון ההעברות של ינואר. בשישי בחודש נפל הפור, בשביעי הוכרז המהפך. יוסי אבוקסיס, קשרים זרים וישראלים, קניות בסיטונות, קייס גאנם לקינוח. פתאום, הפועל באר שבע הפכה מקבוצה שרק רוצה לסיים את העונה במקום השלישי, לאחת שמאוד רוצה לסיים במקום השלישי.

אז למה כל ההשקעה, או איך כל זה מתיישב עם הכותרות, רק כמה ימים קודם, אנחנו שואלים – שבישרו על ניסיון להנמיך את ההשקעה, לשחרר שחקנים ולסיים כבר את העונה הזאת, שאפילו לאוהדים אין כוח לראות. "הכותרות היו מטעות", מתעקשים בבאר שבע. "ישבנו עם ברק על רכש, בזמן שהוא עזב ידענו כבר מה אנחנו רוצים להביא". ובכל זאת, הקשינו, איך יכול להיות שבעונה כזאת, שבה ברקת ורחמים מבינים גם מבכר, רק כמה ימים לפני בישיבת צוות שנערכה במועדון שאין סיכוי לאליפות, באר שבע מתחמשת כאילו הייתה משה חוגג של פתיחת העונה ומנסה לצוד שחקנים ישראלים כאילו לא היה לה בן שהר.

 מתחמשת כאילו הייתה משה חוגג של פתיחת העונה. אלונה ברקת

הפגישה ההיא עם בכר, שבה הבינו במועדון שאין להם סיכוי לאליפות, עשתה משהו לברקת. היא רוצה הרי להמשיך להיות פיגורה בכדורגל. בכר, שסימן את הכרטיס לאירופה כיעד המועדף, העביר את המטרה הזאת לשיחה בין ברקת לאבוקסיס. פאוליניו היה השם הראשון שהמאמן החדש קיבל בירושה מתקופת בכר, אבל כעבור כמה ימים, כשבמועדון הבינו כי הוא יוכל לחזור לכושר משחק מלא רק באפריל ("לא שיחק מנובמבר, החלמה של חודשיים וחצי והליך שיקום, מביאים אותו לשלבי הסיום של העונה", חישבו במועדון) מבלי שערך בכורה, הבינו כי חייבים לשחרר אותו. כשנקב בשמה של קבוצה שבדית (האמרבי), ברקת שלפה את הפנקס, נתנה לו שתי משכורות ושלחה אותו הביתה לפני שיתחרט. המטרה הבאה הייתה ג'ימי מארין. הקוסטה ריקני בהחלט מוערך על ידי אנשי המועדון, אבל אבוקסיס הרגיש, כמו קודמו לתפקיד, שדרוש לו עוד זמן כדי להוביל מועדון גדול. באותו שלב לבאר שבע הייתה חוסר ודאות לגבי שטקוס ולא היה ברור האם תיאלץ להקפיאו. בינתיים, במועדון הבינו מהרוסים, שם נבדק, שיוכל לחזור כבר בחודש אפריל ולא סיים את העונה והחליטו – הליטאי יישאר בסגל, בכפוף לשחרור מארין.

סוף דבר: שטקוס לא הוקפא משום שבאר שבע ידעה שמארין מחזיק בשלוש הצעות מליגת העל (בני יהודה, רעננה ואשדוד, אליה שוחרר לבסוף). אבל הרכש האמיתי הגיע עוד קודם. הפרידה מפאוליניו הובילה את המועדון להחלטה לצרף שני זרים (כאמור, מתוך הנחה שמארין ישוחרר או יוקפא) והרכש הגיע מהר מאוד. דויד סימאו (השאלה מאא"ק אתונה, עם אופציית רכישה) ואלטון אקולסטה (השאלה מסנט טרוידן, עם אופציית רכישה) חתמו בקבוצה ופינו את השטח להעברת חנן ממן (ברקת חיפשה להיפטר משכרו, חוגג רצה לשלם, והשחקן שבירושלים פנו אליו שבועיים קודם סגר בבירה), להבאת שוער מחליף ללויטה (ירדן קרישטול יתחמם על הספסל עד ששטקוס יחזור) ואנתוני וארן, כגיבוי לבן שהר.

על הסיפור של קייס גאנם שווה להתעכב עוד יותר. ברקת, סיפרנו לכם, החליטה להכניס את היד לכיס רק ברגע האחרון. אבל בניגוד למה שנראה מבחוץ, היא לא הכניסה את היד כל כך עמוק. סימאו ואקולסטה הגיעו בהשאלה עם אופציה וברקת תוכל לרכוש את שניהם בתום העונה תמורת מיליון יורו בקירוב. אז מה קרה עם גאנם? ("אין הרבה ישראלים מבטיחים, עם נתונים פיזיים מאוד טובים", מסביר רחמים. "כמה פעמים הייתה לנו הזדמנות בעבר לרכוש אותו, אבל המחירים בעסקה כזו היו גבוהים יותר. כעת הבשילה הקרקע, אנחנו רואים בו אחד הצעירים המובילים בליגה בשנים הבאות. חכה, אתה תראה שזה ישתלם").

בבאר שבע מאמינים שיוכלו למכור אותו בסכום גבוה. קייס גאנם (זאב דיקמן)

ובכל זאת, האם הילד בן ה-21 שווה את הכסף? ליתר דיוק, האם שווי השוק שלו, שעל פיו נרכש חצי מכרטיסו, הוא אכן 4.7 מיליון שקל? בבאר שבע מאמינים שיוכלו למכור אותו בהרבה יותר.

אז עכשיו, בואו נדבר על התקציב ואיך חלון ההעברות האחרון מושפע ממנו. מרשימת הרכש קיזזנו את עלות השכר של פאוליניו, מארין, ממן, עדן שמיר, גל לוי, רז רחמים, עמראן אלקרנאווי, עילאי טרוסט. עד כאן, נראה כמו משחק סכום אפס. ההגעה של גאנם טרפה מעט את הקלפים, אבל ברקת, כמה מפתיע, אפילו הרוויחה בחלון הזה. כיצד, אתם שואלים? ובכן, מכירת עדן שמיר ב-1.8 מיליון יורו מימנה לא רק את רכישת הקשר הצעיר, אלא גם את שכרם של אלה שהגיעו. בבאר שבע טוענים כי הבעלים, תתפלאו, עוד נשארת מהמהפכה בחודש ינואר עם עודף. כך יוצא שהתקציב בפועל אמנם גדל, אבל סעיף ההכנסות מאזן אותו. קרוב ל-70 מיליון שקל, זה נכון, אבל בפועל – השקעת הבעלים קטנה בעקבות מכירת שמיר. משתלם? משתלם.

איך כל זה מתיישב עם התבוסה 4:0 מול מכבי חיפה? זה כבר סיפור אחר. לאבוקסיס נותר לתקן את הרושם הזה מול אותה קבוצה בדיוק. עם הרכש שהוא קיבל, לבאר שבע מותר לעשות הכל הערב (רביעי ב-20:15), חוץ מלשחזר את המבוכה ההיא. עוד אחת כזאת, וברקת יכולה לצאת מהכלים. וכשהיא יוצאת מהכלים, אומרים בבאר שבע, היא מכניסה את היד לכיס ושמה עוד כסף.

יצליח לתקן את הרושם? יוסי אבוקסיס (דני מרון)