שני השערים של באר שבע היו סיומת למהלכי כדורגל מרהיבים. הכדור שהנחית ז'וסואה על הראש של בן שהר, הוא מהסוג שהפך את ערן לוי לכדורגלן הטוב בישראל לפני שתי עונות. זו לא הגבהה, זה קרוס חד שאין להגנה שום סיכוי לעצור אם חלוץ ערני יוצר מגע איתו. השער השני עם העומק החכם של ממן, העקיפה של אורן ביטון והכדור המדויק של זריהן להאסלביינק, זו מלאכת מחשבת. זו הפועל ב"ש שהייתה פה לא מזמן וזכתה באליפות. קבוצה שמציגה כדורגל טוב, חכם ומפרגן. זה כדורגל שלא ציפינו מהסגל המתחדש של באר שבע להציג בשלב הזה, אבל היא מציגה. אז אין קלאסיקו בשבוע הבא? לא בטוח בכלל. הפועל ב"ש תפגוש את מכבי ת"א בבלומפילד. הולך להיות סופר מעניין.
כדור מהסוג שהפך את ערן לוי לכדורגלן הטוב בליגה לפני שתי עונות.
2. לפעמים, לא צריך פרשנות. צריך לתת לתמונות לדבר. רבע השעה האחרונה בבלומפילד היו לרקע קריאות אוהדי הפועל ת"א "ניסו תתפטר". אני מאלה שלא חושב שמאמן שוכח לאמן קבוצה, אני כן חושב שלחץ גורם לו לאבד את הראש.
הרי אביטן ייבש את עומר דמארי, כבר שיחרר אותו, וקלט בחזרה, ואז, במשחק שהוא לא רק הזדמנות אחרונה עבורו, אלא קרב תחתית חשוב, הוא נותן לדמארי החלוד – יואו, כמה שחלוד – לעלות בהרכב, ולא מוריד אותו מהמגרש. וזורק לשם גם את שחר הירש, שיש שיגידו שהוא חלוץ ליגה שנייה, בטח בלי מספרים. והתוצאה יושבת על לוח התוצאות – שגדל בשיפוץ למימדים מפלצתיים – ושני החבר'ה האלה הפכו את התוצאה וניצחו את המשחק, בדרך כל כך דרמטית שהמאמן המושמץ, "המפוטר" – זה שכל הרזומה המדהים מהעונה שעברה התאדה בפתיחת עונה שהיא כולה מומנטום שלילי – פורץ בבכי.
הניצחון הזה קצת מזכיר את הניצחון של גיא לוזון, כמאמן הפועל, על מכבי בדרבי משער של פאביו ג'וניור, הניצחון היחיד שלו כמאמן הפועל בקדנציה הראשונה. קשה להעריך איך ייגמר הפרק של אביטן בהפועל, כי אחרי הכל, הוא יצטרך להתמודד בהמשך עם מגנים יותר אימתניים מטום שלח.
הלחץ גרם לו לאבד את הראש? ניסו אביטן הנרגש בסיום המשחק בבלומפילד (רענן ברנובסקי)
3. מכבי נתניה זה הפועל ת"א אבל בחולצה צהובה. למאמנים של נתניה יש קרדיט מוצדק שנובע מעשייה ברוכה, אבל העונה הם לא מצליחים לעצור את הסחף. למומנטום שלילי יש גם יכולת מוגבלת, משחק לא סבלני, ויריבות שמזהות את הטרף, אבל יש גם חוסר מזל שנדבק. הפנדל המוחמץ של סתיו פיניש, זו דוגמא מובהקת.
קצת לא מובן מה חושב הקומץ הדעתני בקהל של נתניה. לתפוס את רועי קהת לשיחה אחרי אימון או לאכול את הראש של אלמוג כהן ברשתות החברתיות, בטח לדרוש מאייל סגל להחזיר את ערן לוי, זו אולי הפגנת נוכחות – אנחנו הקהילה, אנחנו חזות הכל – אבל גם יצירת לחץ נוסף ומיותר על הלחץ שכבר קיים במועדון. בתקופה קשה ולחוצה, הקהל צריך להחליט אם הוא עומד מאחרי הקבוצה או מתרחק ממנה, אבל הכי גרוע זה לחנוק אותה. מאהבה, מביקורת, זה לא באמת משנה.
הקבוצה הזו הסבה המון אושר לאוהדיה בשנים האחרונות. לפעמים זה נגמר. קהל תומך חייב להבין שקבוצת כדורגל זו לא תוכנית לבקשתך, ולהרפות.
סלובודאן דראפיץ'. לא מצליח לעצור את הסחף (אודי צטיאט)
4. היו לא מעט קבוצות שהגיחו לליגה הבכירה משום מקום. חלק מהן שרדו מאותה סיבה: שוער. טבריה בשנות ה-60 בזכות יעקב גולדפרב, שעריים בזכות מיקי מיכאלי, יהוד בזכות אריה חביב, לוד בזכות יעקב בנודיס והטרנד הזה נמשך עד עצם ימינו אלה.
אחרי הכל, ההבדל בין הפועל חדרה לנס ציונה – שתי קבוצות שסומנו לירידה, חדרה כבר מהעונה שעברה – הוא ההבדל בין אוסטין אג'ידה לעומרי גלזר. אחד ישב על הספסל במונדיאל, לשני הבטיחו שהוא השוער הכי טוב בארץ. עם כל הצער שבדבר צריך לומר: עומרי גלזר לא קפץ מדרגה מנוער לבוגרים, ועל הכתפיים שלו הונחו בקריירה הקצרה שלו מעמסות כבדות מאוד – מכבי חיפה, נבחרת ישראל, נס ציונה בעונה ראשונה בליגת העל – שאין מקום יותר. גלזר לא ברמה הזו, לא מנטלית ולא מקצועית.
ועל הדבר הזה רוני לוי צריך לומר תודה. אין לחדוות המשחק של בית"ר ירושלים שום תוחלת בלי שערים, וגלזר סיפק סגירה גרועה של פינה או השמטת כדור, כדי להכניס את הפרויקט של משה חוגג לעניינים.
הפרחים לגלזר. כובשי בית"ר ירושלים מרוצים במושבה (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?