כריסטיאן אריקסן תמיד חלם לשחק בברצלונה. כנער, הוא אפילו בחר את עצמו במדי ברצלונה בפלייסטיישן. כאשר הגיע למבחנים בלה מאסיה בגיל 15, לא היה מאושר ממנו. הוא השתוקק ללכת בדרכו של האליל הגדול, המודל שלו לחיקוי – מיכאל לאודרופ. ואולם, במשחק האימון שהתקיים אז לא קיבל הכישרון הדני מסירות משחקנים אחרים, כמעט ולא נגע בכדור, וחזר לביתו עם דמעות בעיניים. השאיפה להגיע לקאמפ נואו התפוגגה בהדרגה, וגם עכשיו, כאשר הייתה הזדמנות לקבל אותו במחיר מבצע לקראת תום חוזהו בטוטנהאם, או כשחקן חופשי בקיץ הקרוב, לא עשתה הנהלת הבלאוגרנה צעדים כלשהו בכיוונו. אז אריקסן עבר בחודש שעבר לאינטר אשר שילמה תמורתו 20 מיליון יורו בלבד.
ויש אירוניה מרה, מדהימה, כמעט בלתי נתפסת, בכך שבארסה שילמה אותו סכום בדיוק, 20 מיליון יורו, ללגאנס תמורת שחקן דני אלמוני הרבה יותר כרכש לשעת חירום. מרטין בריית'וויט בן ה-28 אפילו מבוגר בכשנה מאריקסן, והרזומה שלו עד כה לא מרשים בלשון המעטה. הוא חלוץ לא רע, כמובן, ויש לו איכויות לא מבוטלות, אבל אף אחד – גם מעריציו השרופים ביותר – לא יטען כי מדובר בכוכב שמסוגל לחזק את ברצלונה. אחרי אינספור שמות שנזרקו לאוויר בחלון ההעברות בינואר, התפנית הזו ביזארית באופן קיצוני. לאוטרו מרטינס? אדינסון קבאני? רודריגו? וויסאם בן יידר? כריסטיאן סטואני? סדריק בקאמבו? לא, בסופו של דבר אף אחד לא הגיע במועד החוקי, ואז – אחרי קבלת אישור חריג מההתאחדות – מתכוונת ההנהלה המושמצת לרשום צ'ק שמן למדי תמורת בריית'וויט. טירוף זו לא מילה.
האבסורד לא מסתיים כאן, כי יש פרט אחד אליו אנשי ברצלונה לא ממש מודעים. ב-2011, כקשר צעיר במדי אסביירג בליגה הדנית השניה, השתתף בריית'וויט בפרויקט באתר אינטרנט מקומי שהפנה לשחקנים שאלות זהות על מנת להכיר אותם טוב יותר. בתשובה לשאלה אודות הקבוצה האהובה השיב בריית'וויט: "ריאל מדריד". כאשר נשאל מה חלומו הגדול ביותר ככדורגלן, ענה: "לשחק בריאל מדריד". קצר ופשוט. והוא ידע שהשאיפה הזו לא תתממש. חלום צנוע הרבה יותר היה לבקר בקלאסיקו כצופה, וזאת הוא אכן עשה ב-2014. צמד עיתונאים דנים פגשו אותו ביציעי סנטיאגו ברנבאו, בחולצה הלבנה, לצד אשתו. הזוג התלהב מהביקור. "סוף סוף זה קרה", התפייט החלוץ. הוא אפילו לא העלה בדעתו שיהיה לו סיכוי לשחק בקלאסיקו בעצמו. הוא רק רצה לעודד את קבוצתו האהובה.
רק רצה לעודד את קבוצתו האהובה. בריית'וויט מול ריאל מדריד (Gettyimages)
אפשר, אם כך, רק לדמיין איזו התרגשות היתה זו לערוך את הבכורה במדי לגאנס בינואר 2019 דווקא בסנטיאגו ברנבאו, מול ריאל מדריד בשמינית הגמר הגביע. האנדרדוג הובס אז 3:0, אך בחלוף שבוע נתן פייט נהדר בגומלין, ובריית'וויט הרשית את השער היחיד בניצחון 0:1, אשר כמעט התפתח לסנסציה גדולה הרבה יותר. עוד ארבעה ימים חלפו, והדני התכבד לדרוך על הדשא בקאמפ נואו במשחק ליגה – ולכבוש שוב. הוא הגיע בעיתוי מושלם לכדור רוחב בדקה ה-57, קבע 1:1 והכניס את הקהל הקטלוני להלם עמוק. לואיס סוארס וליאו מסי דאגו לבסוף לניצחון 1:3, אך מבחינת ברווייטווייט היו אלה ימים אדירים. מי עוד מצליח להבקיע באותו שבוע נגד ריאל ובארסה?
ההישג הזה מתעצם עוד יותר כאשר מסתכלים על סיפור חייו יוצא הדופן. כאשר היה בן 5, אובחן מרטין בתסמונת לג-קלב-פרטס – פגיעה חמורה במפרק הירך שיוצרת נמק אצל ילדים. על מנת להחלים, הוא נאלץ להתנייד בכיסא גלגלים במשך שנתיים. כך הוא החל את לימודיו בבית הספר, והוא זוכר היטב את התחושות הקשות שליוו אותו. "ילדים רוצים להיות דומים לאחרים, ואני הייתי שונה", הוא אמר. שונה ביותר ממובן אחד. באסביירג כמעט ולא היו מהגרים, וצבע עורו השחום בלט מאוד. אביו הוא אמריקאי שנולד בגיאנה, מדינה קטנה בדרום אמריקה. הוא הכיר אשתו הדנית, שחקנית כדוריד לשעבר, בסן פרנסיסקו, והשניים עברו למולדתה עוד לפני שמרטין נולד. הוא מרגיש דני לכל דבר, אבל לא כולם ראו זאת כך. "אתה צריך לעבוד פי שניים יותר קשה מאחרים על מנת שיתנו לך צ'אנס", לימד אותו האב. מרטין עבד. הוא תמיד השקיע מאמץ עילאי בלימודים ובכדורגל, ולא שכח את שורשיו אחרי שהפך למקצוען.
הבעיות ברגליו נעלמו עם הזמן כלא היו, והנער צמח לאחד השחקנים המהירים בדנמרק. "האיש עם אש בנעליים", כינו אותו באסביירג. טולוז החתימה אותו ב-2013, והוא הפך תוך זמן קצר לאחד השחקנים האהובים בקרב האוהדים. זוכרים לו שם לא רק את 40 השערים שהבקיע בארבע עונות, אלא גם את האופי הידידותי, את היחס הפתוח שהעניק לקהל ולתקשורת, ואת נדיבותו. לקראת העונה האחרונה בצרפת, הוא התחייב לתרום לצדקה אלף יורו עבור כל שער שיבקיע. "כל כך הרבה דברים רעים קורים בעולם, ואני רוצה לעשות משהו חיובי. הייתי שנתיים בכיסא גלגלים, אבל יש כאלה שמרותקים לכיסא הזה לכל החיים. חובתנו לעזור להם", הוא הצהיר.
התחייב לתרום לצדקה אלף יורו עבור כל שער שיבקיע (Gettyimages)
אולי הכוונות הטובות עזרו, והיתה זו עונה פוריה מבחינתו – ולכן בקיץ 2017 הסכימה מידלסברו לשלם כעשרה מיליון יורו תמורת שירותיו, בשאיפה להפוך אותו לשחקן מפתח בדרך לעליה לפרמיירליג. המנג'ר גארי מונק דרש זאת אישית, הדני קיבל חוזה שמן במיוחד, והצהיר כי הוא רוצה להצעיד את בורו בחזרה למקומה הטבעי. זה לא קרה, הקבוצה נקלעה למשבר, מונק פוטר כבר בדצמבר, ומחליפו טוני פוליס ממש לא העריך את בריית'וויט. זה היה הדדי – גם בריית'וויט סלד מסגנון הכדורים הארוכים של הוולשי. הפיצוץ הגיע תוך שבועות, הדני נזרק מהסגל ודרש לעזוב. או אולי להפך – קודם דרש לעבור, ואז נזרק. תלוי את מי שואלים. את שלהי העונה ההיא הוא בילה בבורדו, כדי לשמור על הכושר לקראת ההופעה במונדיאל, במהלכו שותף בכל משחקי הנבחרת, ופתח פעמיים. בניגוד לפוליס, המאמן הלאומי אוגה האריידה מאמין בו מאוד.
ואז, אחרי חודשים נוספים של סבל במידלסברו, הגיע ההשאלה ללגאנס. החיבור היה כה נהדר, שהמועדון הצנוע מהפרבר הדרומי של מדריד שבר קופות חסכון על מנת לרכוש את כרטיסו באופן מלא בקיץ האחרון. הוא בנה את ההתקפה סביבו, ורואה בו חלק אינטגרלי במאבק ההישרדות בתחתית. המחטף שעלולה כעת לבצע בארסה פוגע בו מאוד, ו-20 מיליון לא יעזרו אם הקבוצה תנשור לליגה השניה. הנזק הכלכלי והספורטיבי יהיה עצום. אבל מי שואל את לגאנס? יש סעיף שחרור, ואין לה זכות דיבור. ברצלונה זקוקה רק לסכם את העסקה עם החלוץ עצמו, ומסתמן כי לא תהיה עם כך בעיה. אחרי הכל, גם אוהד שרוף של ריאל מדריד לא יחמיץ הזדמנות לשתף פעולה עם מסי ולשדרג על הדרך את חשבון הבנק.
האם זה יועיל לו מקצועית? זו כבר סוגיה קשה מאוד לחיזוי, וסימני השאלה מעל ראשו יקשו על ההתאקלמות. האוהדים לא אוהבים את התנהלות המועדון בימים אלה, ועסקה כה מפוקפקת עלולה ליצור אנטגוניזם כלפיו. קווין פרינס בואטנג חווה זאת אשתקד על בשרו. בריית'וויט הוא שחקן מוכשר פחות ומנוסה פחות ממנו. הוא בחור טוב, מהיר וטכני במידה, מסוגל למלא מספר עמדות בחוד, וגם יודע לעתים לשים את הכדורים ברשת, אבל אינו סקורר מדופלם בשום אופן. לשלם תמורתו מחיר של אריקסן? יש גבול לאבסורד. ברוך הבא לקאמפ נואו, מדרידיסטה היקר!
ברוך הבא לקאמפ נואו, מדרידיסטה היקר! (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?