מלך הבועה: מרקו בלבול צריך לקבל את נבחרת ישראל

מפה לשם הבועה נדרשת למנות מאמן לנבחרתה הלאומית. זה אילוץ שנכפה עליה. היא נותרה ללא מאמן לשתי המשימות המיידיות שלה במסגרות האירופיות שאליהן היא רשומה: תחילת הקמפיין של ליגת האומות בספטמבר, ובאוקטובר חידוש משחקי הפלייאוף ליורו 2020, שנדחה ל־2021. אנדי הרצוג היה אמור להוביל אותה אליהן, אך העדיף לא להמשיך מסיבותיו. הרצוג לא הותיר בבועה את הרושם שהמשך כהונתו מתבקש.

בשנתיים האחרונות ערכה הבועה ניסוי לא שגרתי במונחים שלה – היא הפקידה את הנבחרות הלאומיות שלה בידיהם של מומחים זרים. תוצאות הניסוי אינן חד־משמעיות.

רוטנשטיינר מונה מלכתחילה לתפקיד שהבועה לא מכירה – מנהל טכני. הוא ממונה על תשתיות, פועל לטווח הארוך, בעיקרון הבועה לא מאמינה בתהליכים מהסוג הזה גם משום שלא התנסתה בהם. ג'ורדי קרויף עבד כאן שש שנים והראה מה מנהל טכני עושה ובמה הוא משפיע. הוא יצר סביבת עבודה שבה מנהלים, שחקנים ומאמנים מפיקים מעצמם את היכולות שלהם, היה צריך רק להסתכל וללמוד, ג'ורדי היה מוכן לחלוק את הידע שלו, אבל קרויף פעל מחוץ לבועה, הוא פעל במכבי ת"א, ובבועה דורשים דברים יותר קונקרטיים מ"סביבת עבודה", משהו שניתן למשש, כמו תוצאות מיידיות.

רוטנשטיינר סיפח לעצמו גם את האחריות לנבחרת הבוגרת – בין שכך סוכם, בין שלא – גם כי הבין את חשיבותה המיידית של מראית העין, כדי שיתאפשר לו להמשיך בתהליכים ארוכי הטווח שלו. מעורבותו בנבחרת הפכה אותה לסביבת עבודה שהשחקנים המקומיים והלגיונרים לא הכירו לפניו. זה מה שמנהל טכני עושה, הנבחרת לפני רוטנשטיינר הייתה חורבה, בבועה רשמו לפניהם שהוא עוסק בעניינים לא לו.

אלה שעקבו אחריו מקרוב וירדו לפרטי עבודתו נחשפו לאישיות מקצועית בסדר גודל אחר; אדם קשה, דעתן, בקי ויסודי, שיודע להציג את המסרים שלו ולגרום להם לחלחל. אבל הרושם הכללי שרוטנשטיינר הותיר הוא של פנסיונר חביב שבא לעשות עלינו סיבוב. מומחי הבועה לא פראיירים, הם רואים שהוא מוכן לקצץ בסמכויותיו ולהתיישר עם מעסיקיו, זה אומנם מה שמצופה ממנו, אבל עצם הנכונות שלו לשתף פעולה מקטינה אותו בעיניהם; מי זה מוותר כל כך מהר על סמכויותיו ושכרו? מי שאין לו אופציות אחרות.

הרצוג שמונה בהשראתו למאמן הנבחרת הותיר רושם של בחור טוב אבל לא מאמן. שחקנים אהבו לשחק בשבילו אבל מה זה מעיד על המקצועיות שלו? שחקנים אוהבים כדורגל פתוח, יוזם, זה מה שהרצוג נתן להם, אז הם מבסוטים ממנו.

הבועה הופכת את אמתחתה ומנערת אותה, שבה ומנערת אותה, מוודאת שכל הפירורים נשרו ולא נותר אחד בודד בין הקפלים. השמות הקבועים נושרים: אייל ברקוביץ' רוצה את התפקיד. הוא מת לקבל את התפקיד, הוא מתחנן, שנים הוא מתחנן: "תנו לי, אני אעשה את הקסם". זה חשוב שהוא כל כך רוצה את התפקיד בייחוד בתקופה שהבועה מיואשת, בתקופה כזאת זה מה שהיא רוצה לשמוע: שיבוא מישהו ויחולל קסם, ברקוביץ' מזוהה עם קסמים, הוא לא מבלבל את המוח עם תהליכים, אין בעיה אחת שפס חכם לא יכול לפתור.

לרוב, הבועה בוחרת את מאמניה מבין אלה שעומדים בתור – רוני לוי, ברק בכר, יוסי אבוקסיס, אלישע לוי. מרבית המאמנים שמונו בעבר או שימונו בעתיד קיבלו את התפקיד משום שהגיעה שעתם. ברקוביץ' עוקף את התור. כשהבועה מקמטת את מצחה וחושבת מעבר לאלה שעומדים בתור או למאמן זר, היא מגיעה לברקוביץ'. ברקוביץ' זו הברקה.

בעניין אברהם גרנט אין לבועה שיקול דעת. אברם שולט בבועה גם כשהוא מסתובב בהודו. מי בבועה יגיד לא לאברם? תנו לאברם חמש דקות איתו והוא יתיישר. רוני לוי מועמד, משום שהוא ממתין בתור בסבלנות. הוא נמצא בתור משום שהוא בכיר. הוא ביסס את מעמדו במכבי חיפה לפני כעשור. ניר קלינגר מסמל כל מה שהבועה מבקשת ממאמן לאומי – שיתאבד עבורה. קלינגר מתאבד מוכח, הוא התאבד בכל תחנה בקריירה שלו, והוא עומד בתור. אבוקסיס קונצנזואלי, הוא עומד בכל הקריטריונים. אם אתה ניגש למשחק ונקודת המוצא שלך היא של קבוצה קטנה, אבוקסיס הוא האיש שלך.

אני שם לב שרן בן שמעון לא מוזכר. בן שמעון היה שם קבוע ברשימת המועמדים. גם בכר לא. בכר חתם במכבי חיפה, לחיפה יש מעמד־על בבועה, היא המודל שלה. אלי אוחנה יהיה מעורב גם הפעם בבחירת המאמן. הבועה לא מקבלת החלטות מקצועיות בדרג הבכיר בלי להיוועץ באוחנה. הוא הרוויח את מעמדו ביושר. אין תחנה שהוא לא עבר בה, ואין תפקיד שלא מילא.

הנה שאלה שהמאמן הבא שייבחר מבין אלה לא יישאל: האם הוא יכול להוציא מהשחקנים הישראלים רק את מה שאיביץ' הוציא מהם במכבי והרצוג בנבחרת?

מרקו בלבול פנוי. הבועה עוד טרם עיכלה, אבל מרקו הוא המאמן האופטימלי עבורה. אני שומע אותו מסכם את העונה שלו בחיפה, מיד אחרי שזו הפסידה בפעם הרביעית למכבי ת"א, וככל שבלבול מעמיק במסקנותיו אני משתכנע בהתאמתו לתפקידים הכי בכירים שהבועה מציעה, כולל אימון הנבחרת הלאומית. בלבול נולד בבועה, עשה בה את כל דרכו, הוא תוצר מובהק שלה, הוא חושב בדיוק כמוה ומנתח את הדברים בצורה שתואמת באופן מוחלט את תפיסותיה. ראייתו מחלחלת גם לשחקניו, אני מסיק מזה שמרקו משפיע על חדר ההלבשה שלו. נטע לביא מנתח את ארבעת המשחקים של קבוצתו נגד מכבי ת"א. בכל המפגשים שבהם לביא שותף הוא נמעך, מכבש עבר עליו, אבל הוא הגיע למסקנות זהות לאלה שמאמנו הגיע אליהן – שניהם משוכנעים שהם הפסידו ארבע פעמים לקבוצה פחות טובה. זו תפיסת מציאות שהולמת את הבועה. אבל איך אתה מגיע לאנשהו אם אתה לא יודע איפה אתה נמצא, זו שאלה שבבועה לא שואלים.