יש למיטש גולדהאר די והותר תקדימים להסתמך עליהם כשהסיפור של דור מיכה ועומר אצילי והנערות מובא בפניו. ישנו המקרה של אדם ג'ונסון, שחקנה של סנדרלנד ונבחרת אנגליה, שהורשע בקיום מגע מיני עם קטינה בת 15 ונשפט לשש שנות מאסר. כל 12 הופעותיו בנבחרת נמחקו. קובי בראיינט ולוס אנג'לס לייקרס הסתבכו ב־2003 בפרשה מכתימה מהז'אנר הזה ונחלצו ממנה בדרך תאגידית. אלה רק הדוגמאות הבולטות. הסיפור של אצילי ומיכה שונה בפרטיו, אבל נושא את אותה ארומה.
קבוצות ספורט מקצועניות מודעות לאפשרות שהטמפרמנט של הכוכבים שלהם יזמן להם סיטואציות. יש מועדונים שמקצים בעלי תפקידים שייעודם לשמור על הביצים של הכוכבים שלהם. מטרתם ליירט את ההתרחשויות האלה לפני שהן קורות, ואם הן קורות, למנוע מהן להתגלגל לתקשורת, יעלה כמה שיעלה. סנדרלנד הפקירה את אדם ג'ונסון לרשויות האכיפה והמשפט מהרגע שנודע כי עבר על החוק. מרגע זה הוא חדל להיות עניינה. לא פיצויים, לא שום דבר אחר. בראיינט והלייקרס טיפלו בעניינם באמצעות כסף שמנע מהמקרה להמשיך להתגלגל ולהגיע לבתי משפט, ואחר כך באמצעות יחסי ציבור שהעלימו אותו מהביוגרפיה של בראיינט, כפי שהיא סופרה אחרי שנספה. בשני המקרים הפרשות חוסלו בלי להכתים את המועדונים. מועדונים מכירים בנזק שסיפורים כאלה גורמים לתדמיתם. מהרגע שדבקו קשה מאוד לחטא אותם.
על פי הפרסומים, גולדהאר שולט בקונגלומרט ששוויו מוערך בשני מיליארד דולר. הוא לא התחיל מאפס, אבל את הקונגלומרט בנה במו ידיו. נתח השוק שלו הוא העולם כולו. הקוד האתי שלו למקרים מהסוג של שני המועסקים מהביזנס הקטן שלו באגן הים התיכון, הוא חד־משמעי: סמנכ"ל שהיה מעורב בסיפור כזה עף מהתפקיד שלו. בלי חקירות ובירורים שמעבר לנדרש, רק מעצם האקט. גולדהאר היה מתייחס לכך כאל עניין פנימי שצריך לסגור אותו בתוך קומת המשרדים, בלי הסברים ובלי הנמקות. קליר קאט קייס, בשפתו. אין בעולמו אופציות אחרות לנהוג לפיהן. הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות מוכתם בסיפור כזה, לא משנה מה הניואנסים שלו. זו חשיבה עסקית, ולצדה ומעט מתחתיה יש גם חשיבה ערכית.
מהרגע שהמעשה נחשף, מיכה ואצילי הפכו לנכסים רעילים. לגולדהאר אין שום סנטימנט ביחס אליהם – בסך הכל שני בחורים טובים שמעדו. מיכה, תראו את העיניים שלו, את המבט הכחול התמים שלו, מיכה נראה לכם עבריין מין? אבא שלו שיחק במכבי, הוא גדל במכבי מגיל 6. אצילי נשמה, החיוך המבויש, הדברים שאומרים עליו בחדר ההלבשה, עוד רגע התיק נגד שניהם ייסגר, תן להם עונש חינוכי, תשלח אותם להתנדב במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, הם למדו את הלקח, כולם מסביב למדו את הלקח, בחורים צעירים, למה להרוס קריירות – אין להיבטים האלה נגיעה בהחלטה שגולדהאר קיבל.
באמצע חודש יוני, כשהסיפור יצא, מכבי ת"א פרסמה הודעה רשמית שבה הגדירה את עמדת המועדון ביחס למקרה שבו מעורבים שני השחקנים, ואת הצעדים שננקטו לגביהם עד שהעניין יובהר והתהליכים ימוצו. ההודעה נוסחה באנגלית ותורגמה לעברית. כל משפט מחושב, כל מילה במקומה. הודעה מספקת לשעתה. מאז מכבי לא פרסמה דבר, אף על פי שחתכה את השחקנים באמצעות הודעה לסוכנים שלהם, בלי קשר להבהרות ולמיצוי תהליכים. מעבר לאותה הודעה המועדון לא התייחס לנושא. מיכה ואצילי מחפשים כבר קבוצות חדשות, והקבוצה שזרקה אותם עוד לא הסבירה למה חתכה אותם עוד לפני שמוצו התהליכים. היא גם לא תסביר.
גולדהאר מותיר רושם של דג קר. הרקורד העסקי שלו מעיד כי בסך הכל הוא מקבל את ההחלטות הטובות עבורו, והגיוני שהוא בוחן את העולם שמסביבו בפריזמה צרה, גם אם רחבה דיה לצרכיו. בעניין של השניים החשבון פשוט: אם הוא משאיר אותם – הקבוצה, המותג והוא אישית מוכתמים בסיפור שדבק בו ואין לדעת מתי ובאיזה הקשר יישלף. זה סיפור שיכול לרדוף אותו, אלא אם יתנקה ויתנתק ממנו באופן מיידי.
בעלים ישראלים לא נוהגים כך. אולי הם פחות חרדים לשמם הטוב. יש בעלי קבוצות בישראל שמשתינים על שמם הטוב. יש גם מנהיגי מדינות שמשתינים על שמם הטוב. שם טוב, לא בכל מקום יש לו אותו ערך. בעלים ישראלים לא שוקלים את הדילמות שמונחות בפניהם בצורה כל כך קרה. הם חיים כאן. זו החלטה שהתקבלה מרחוק, הריחוק מקל לקבל אותה. עבור גולדהאר, שמו הטוב הוא הבסיס לעסקיו, מעל לכל כוכב ומעבר לכל אליפות. מיכה ואצילי זה רבב שדבק בו. מבחינתו, שום דבר מזכה לא עומד מנגד.
אין לו שום סנטימנט אליהם, הוא לא עונה למיילים שהם שולחים לו, הוא מודיע לסוכנים שלהם – לא הוא אישית מודיע אלא מישהו מטעמו, הרבה יותר נמוך בשרשרת המזון. התגובה היחידה שלו להתפתחויות מפנה להודעה שהמועדון פרסם בחודש יוני. מאז, אין מבחינתו התפתחויות שמחייבות דיווח. אפשר להסיק מכך שאת ההחלטה לגבי השניים הוא קיבל כבר אז, כשההודעה ההיא נוסחה בקנדה. בהמשך הודיעו לשחקנים כי הם לא מוזמנים לבדיקות רפואיות ולא למחנה אימונים. אין צורך לומר יותר, אין צורך להרחיב, לספק הסברים, לנמק.
כל אחד יודע בבוא הזמן את מה שהוא צריך לדעת. הסיפור גמור, הביזנס ממשיך להתנהל. שמעון מזרחי חושב שהמועדון צריך לעמוד מאחורי שחקניו במקרה שהם מסתבכים. הוא מתייחס לשחקניו כמו היו בניו, כל עוד הם משחקים עבורו. ובנוסף להיותו אב מגונן, הוא גם עורך דין. לו היה נדרש, סביר להניח שעורך הדין היה מוצא כמה מילים מגוננות גם על ה"פנאטיקס" שביקשו לפזר את הפגנת המחאה בתל אביב. שימון סנגור מעצם טבעו, ונוסף על כך עצם הזיהוי שלהם עם מכבי ת"א, מכבי במלרע, ודאי היה מעורר אצלו איזה זיק של עניין יתר.
שימון מכביסט, גם גולדהאר, אבל הוא מכביסט אחר, הקשר שלו לשחקניו ולקהל שלו מוגבל לתחום עסקיו. מיכה ואצילי נוגעים לעסקיו, הוא נהג בהם כפי שהוא נוהג במועסקיו. באצטדיון, ה"פנאטיקס" נוגעים לעסקיו, הם בפריזמה שלו, הוא פועל נגדם כמידת יכולתו. ברחוב, הוא עובר ובדרך מקרה דורך עליהם. שיט, הולך הצדה ומוחה את הסוליה בשפיץ של המדרכה.
מה דעתך על הכתבה?