בא לנצח: על התחושה ממשחק הבכורה של ברק בכר במכבי חיפה

1. החיוך המוצנע של ברק בכר. השינוי מתחיל שם. אתה נזכר בפרצוף חמור הסבר של מרקו בלבול ורוצה לראות ברק בכר. אין כמעט הבדלים בכדורגל, אולי שינוי מערך, וקצת רענון בהרכב, אבל החיוך הוא תמצית הכל. מכבי חיפה שיחקה כדורגל שמח גם בעונה שעברה, אבל נדמה שהעונה היא גם תשמח על אמת.

זה לא רק ההתלהבות מהשער הקצת מוזר של עופרי ארד שחיפה על חלודה מורגשת בכל מערכי הקבוצה, זו העובדה שמכבי חיפה לחצה, וחטפה, וניסתה, והייתה דומיננטית במגרש קשה ומול קבוצה שרוצה להתעורר, ובסוף גם ניצחה. כי לברק בכר, מאמן עם יותר מ-64 אחוזי הצלחה, שהיו גבוהים יותר אלמלא האלונה, יש רקורד שצריך לשמר. בכר יבוא לנצח, תאהבו יותר או פחות את הדרך, אבל הוא ינצח.

מתקשה לזכור מצבים שבהם ג'וש כהן ניסה להוכיח אתמול שהוא טוב מדניאל טננבאום, וזה בלי בלם זר שאולי יגיע, ובלי קשר זר שאולי יגיע. מכבי חיפה ידעה מה היא עושה על המגרש והיא עשתה את זה בהתחלה בלי שרי ובלי וילדסחוט ובלי שועה, אלא עם אשכנזי וחזיזה, שזו תמצית הרעננות שהחלה להיבנות בעונה שעברה.

צפו בבכורה של בכר כמאמן מכבי חיפה

אין מה לקחת מהמשחק אתמול זולת התחושה שהקבוצה בידיים טובות. לא מוכרים מנויים כי אין קהל, גם לא בקפסולות, ואין מה לשפוט קבוצה שהחלה להתאמן לפני שבועיים בערך. הרעיון הכללי הוא שמכבי חיפה לא עושה מהפכות, לא משתגעת, והמאמן שלה מבין שיש בה חומר טוב שעליו צריך להוסיף חיזוק נקודתי. זה גם מראה המון על רוח המפקד. הוא לא יתלונן אם בסוף העונה יגידו שמרקו הכין לו קבוצה לאליפות, האליפות בסוף תירשם על שמו. 

2. הדבר הראשון שבלט לעין במשחק הראשון באלוף האלופים בין מכבי ת"א להפועל ב"ש הייתה התחושה כי מכבי ת"א הגיעה למחזור ה-37 של העונה שעברה ובאר שבע הגיעה לאימון הבכורה. במילים אחרות, הבדל בין מכונה לאסופה.

התאריכים הם אותם תאריכים, אבל בעוד שבבאר שבע עוד מנסים לראות מי יישאר בסגל ומי יילך, במכבי ת"א יודעים מה הבסיס ומחכים רק לגאורגיוס דוניס שיכניס קצת תבלינים משלו. זה ההבדל המהותי בין המועדנים היום מלבד העובדה שמשחק הבית הזה של באר שבע התקיים בירושלים, רק בישראל.

אין רגע נתון שבו מכבי ת"א רואה איש מקצוע ישראלי מפקח עליה. זה חוסר אמון מוחלט, ועל פני השטח גם מוצדק, בחומר המקומי. פטריק ואן לוון הכין את מכבי ת"א נהדר למחצית הראשונה שלשום.

צפו ב-0:2 של מכבי ת"א על באר שבע

הבדל מהותי נוסף בין הקבוצות, שממשיך את הקו של השנתיים האחרונות: הקשר האחורי. בבאר שבע לא שיחק מיגל ויטור, אבל היו פרקים ארוכים בעונות האליפות של המועדון, שוויטור חיפש תחליף לניתוח שחזור רצועה צולבת ואת מקומו מילאו בהצלחה שיר צדק ולואי טהא. כשהיה שם קשר אחורי אימתני ודומיננטי כג'ון אוגו, גם אפרים דוידי ושלמה אילוז, בגילם, היו סוגרים את השער. בלי קשר אחורי דומיננטי אתה רואה כמה ההגנה של באר שבע לא מסוגלת לעצור התקפות מעבר מהירות וחכמות כמו של מכבי ת"א. שם, בלי ז'איר אמאדור וגם בלי מחליפיו שחר פיבן ושרן ייני – ועם מתן בלטקסה שבלם זה לא התפקיד המרכזי אותו מילא בשנים האחרונות – דניאל טננבאום נדרש לעצירה אחת בלבד וגם היא לקראת סיום המשחק. הסיבה: דן גלזר. המסקנה: כדי להתמודד מול מכבי ת"א ולהאפיל עליה, הקבוצות הגדולות צריכות קשר אחורי במימדים האלה, אוגו או גלזר, שחקן שנמצא בכל מקום על המגרש, משמש כבלם אחורי בקישור, ובעיקר מתסכל את הקישור של היריב.

לדוניס אין הרבה זמן. כבר בשבוע הבא מחכה לו פ.צ.ריגה, ולא ברור מה יטמיע בקבוצה, אם יטמיע ואם יידרש להטמיע. הקבוצה שלו מוכנה חלקית למשימה. בבאר שבע יצטרכו להגדיר מטרות. מה שכן, כמו שהסגל נראה, ליוסי אבוקסיס יהיה יותר קל לעבוד על מה שהוא רגיל: לחכות, לצאת מהר למתפרצות דרך המרכז, ולהפוך את קייס גאנם למאוויס צ'יבוטה הדרומי.

3. תעשיית הכדורגל נמצאת בימים האלה על כרעי תרנגולת. לא סתם הופיע ארז כלפון בפני פקידי האוצר עם תחזית קודרת לפיה יילכו 4,900 איש לביטוח לאומי לבקש דמי אבטלה, באם לא יהיה כאן כדורגל. הוא כלל בהם גם אנשי תקשורת שמתפרנסים מהענף.

כדורגל בתקופת הקורונה הוא בדיוק כמו כל סקטור אחר: צריך לנהוג לפי התקנות, ולהקפיד קלה כחמורה. אז אתמול היו בקריית שמונה יותר מדי אנשים ביציעים וגם על הגבעה ממול, צפופים וכמעט ללא אמצעי מיגון. לא בסדר, אבל לא משהו שאנחנו לא רואים מדי יום בהפגנות או בחופי הים. בחיים, אמרו לנו, חשוב לפעמים להיות חכם ולא צודק. הצקצוק הלשוני של השדרים וההתעקשות של הבמאי להראות בשידור כמה עשרות אנשים שחוצים את התו הסגול, כמוהם ככריתת הענף. יש שופט, יש משקיף, הם רואים לא פחות טוב מהצופים בבית.