פיצוץ בלתי נמנע: המהלך של מסי יציל את ברצלונה מחורבן?

מה יכול להיות גרוע יותר מבחינת ברצלונה מאשר עזיבה של ליאו מסי? עזיבה של ליאו מסי בטונים צורמים במיוחד, בליווי מאבק משפטי רווי יצרים ושקרים. אם נדמה היה כי הנהלת המועדון הקטלוני כבר הידרדרה לשפל חסר תקדים, הרי שהתברר שאפשר לרדת נמוך יותר. הרבה יותר.

החונטה העלובה בראשות הנשיא ג'וספ מריה ברתומאו הצהירה כי בכוונתה להילחם בסמל הגדול ביותר של המועדון, וכל האמצעים כשרים מבחינתם. אם הסאגה אכן תלך בכיוון זה, הנזק עלול להיות כביר בקנה מידה היסטורי ויהיה קשה מאוד לתקן אותו גם בטווח הארוך.

בחוזהו של מסי מצוין מפורשות כי הוא רשאי לעזוב ללא תמורה בתנאי שיודע על כך עד ה-10 ביוני. ברור כשמש כי הדבר מאפשר לו לעשות זאת מספר שבועות לאחר תום העונה. רצה הגורל ולוח הזמנים של העונה הנוכחית השתבש לחלוטין בשל משבר הקורונה, כך שהעונה הסתיימה באוגוסט. הפרעוש לא המתין זמן רב, והעביר אתמול את ההודעה המסודרת, אולם ההנהלה טוענת כי פיספס את המועד והיה צריך לעמוד במועד כאילו לא היתה קורונה.

באמת? ברתומאו היה מעדיף שמסי יצהיר פומבית על עזיבתו עוד לפני חידוש הליגה הספרדית, כאשר בארסה הובילה את הטבלה במאבק האליפות? הוא היה מעדיף שמסי יכריז על עזיבה כחודשיים לפני שמינית גמר ליגת האלופות? גם אם נניח לצורך העניין שמסי קיבל את ההחלטה האסטרטגית שלו לפני ה-10 ביוני, הרי שהוא בחירתו להמתין עם פרסומה היא גילוי אחריות עליונה כלפי המועדון ואוהדיו – מונח שהנשיא המכהן וחבורתו כלל לא מבינים את משמעותו. ובכל מקרה, החוזה איפשר למסי לשקול את צעדיו בתום העונה וסביר שלא היה סגור על עצמו עוד לפני שידע לאן מועדות פניה של בארסה בכל החזיתות. רק עכשיו הוא יודע, והניסיון של ההנהלה להיאבק בו משפטית – בקרב אבוד מראש – מדגישה יותר מכל את הסיבה המרכזית לרצונו לברוח. האמון בין הצדדים לא סתם נסדק. הוא נהרס עד היסוד, ולא קיים עוד.

צריך להבין עד כמה ההחלטה של מסי קשה עבורו. הוא נמצא במועדון מאז גיל 13, קרוב לסגור בו שני עשורים שלמים. הוא האליל הבלתי מעורער של המועדון. בברצלונה הוא לא צריך להוכיח דבר, ואם יפרוש בה מורשתו מובטחת לחלוטין, ללא קשר למה שיקרה עד שיתלה את הנעליים. הוא גר באותו בית כבר שנים רבות, אוהד את העיר ואת הסביבה, משפחתו נהנית מאוד מיציבות מוחלטת. זה מרכז החיים שלו ומסי הוא לא אדם שמחפש אתגרים חדשים בכוח. הוא לא זקוק לשינוי על מנת למצוא אנרגיות חדשות. צריך לקרות משהו חריג באופן קיצוני על מנת לגרום לו לעזוב את השגרה הרגועה והשלווה, לקרוע את המשפחה ממקומה ולעבור למדינה אחרת. אם בחר בצעד הזה, הרי שהנסיבות אכן קיצוניות, ולא ניתן להשלים עוד עם ההנהלה שמרעילה את המועדון.

העונה האחרונה היתה קטסטרופלית בכל קנה מידה, ולא רק על המגרש שם לא זכתה בארסה באף תואר לראשונה מזה 12 שנה, אלא בעיקר מחוצה לו. היא לוותה בהעמקת הסכסוך הקשה בין ההנהלה והשחקנים. ההתבטאות האומללה של המנהל הספורטיבי אריק אבידאל אשר טען אחרי פיטוריו של ארנסטו ואלוורדה כי חלק מהשחקנים לא התאמצו עבורו, מבלי לנקוב שמות, הוסיפה שמן למדורה וגרמה למסי לשבור שתיקה ולתקוף בחזרה. לאחר מכן נחשפה פרשה מדהימה במסגרתה התברר כי ההנהלה שכרה שירותים של חברה פרטית על מנת לפגוע בשמם הטוב של הכוכבים ברשתות החברתיות על מנת להפיל עליהם את האשמה. ברתומאו הכחיש זאת בתוקף, אך מסי רק חייך חיוך קטן כאשר נשאר בראיון אם הוא מאמין לנשיא. הוא לא מאמין לברתומאו. אף אחד לא מאמין לו, ובצדק.

אחרי הפיאסקו המהדהד בליגה וספיגת השמיניה המחפירה מול באיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות, היתה תקווה מסוימת כי ברתומאו ואנשיו יסיקו את המסקנות המתבקשות, יפנו את מקומם ויקדימו את הבחירות. במקום זאת, הנשיא נאחז במשרתו, ועסוק בהשפלת השחקנים. רונאלד קומאן מונה למאמן וקיבל לכאורה יד חופשית לבצע שיניים נרחבים בסגל, אך בפועל הוא מיישם את מדיניותו של ברתומאו, אשר מסביבתו מדליפים לתקשורת על בסיס יומי עד כמה השחקנים הוותיקים "גרועים". היחס המזלזל כלפיהם אינו מתקבל על הדעת, והדרך בה הודיע קומאן ללואיס סוארס על סיום דרכו בקבוצה בשיחת טלפון קצרצרה שברה, לפי הדיווחים, את גב הגמל.

במשך שש שנים, מאז הוחתם מליברפול, היה החלוץ האורוגוואי קרוב מאוד למסי. ביחד עם ניימאר, הם ייצרו את שלישיית MSN ההיסטורית. הברזילאי נמכר לפריז סן ז'רמן, אבל סוארס המשיך להיות שותף ושחקן מפתח קריטי. הדרך הבזויה בה הוחלט להעזיבו מראה כי המועדון לא מעוניין לתת כבוד מינימלי לסמלים. גם כך היה למסי קשה מאוד להיות מזוהה עם חבורת השקרנים, שדרדרו על הדרך את המועדון למשבר כלכלי חמור. כעת הוא מרגיש שזה בלתי אפשרי עוד, והשיחה עם קומאן, אשר היתה לפי הפרסומים לא נעימה בעליל, רק חידדה את התחושה הזו. הפיצוץ הבלתי נמנע הגיע. השחקן הגדול בהיסטוריה הצהיר שהוא מעוניין לעזוב את מועדונו היחיד בגיל 33.

המצב הזה אבסורדי. כל הנהלה אחרת היתה עושה מאמצים עילאיים ודואגת להישארותו של הסמל האולטימטיבי והיקר ביותר, אך ההנהלה הזו דחקה אותו החוצה בכוח, על אף שידעה על האופציה שלו להשתחרר ללא תמורה ועל כך שהחוזה נגמר בכל מקרה ב-2021. מסי דווקא גילה איפוק מירבי ועשה הכל על מנת למנוע את הסוף, אך זה לא עלה בידו. עכשיו אין דרך חזרה, אך הקביעה הזו נכונה רק לגבי הנשיא הנוכחי. שינויים פרסונליים בהנהלה הבכירה עשויים להשאיר את הגאון, והוא ישמח מאוד אם יתאפשר לו לחזור לשגרה שהוא כה אוהב.

לכן הכדור עובר לציבור האוהדים. ההודעה של מסי והתגובה השפלה של ברתומאו יכולות להוציא מאות אלפים לרחובות. המועדון נמצא על סף חורבן, וזה הזמן להציל אותו לפני שיהיה מאוחר מדי. הבחירה בין השחקן הטוב ביותר לנשיא הגרוע ביותר פשוט לא יכולה להיות קלה יותר. זעם ההמונים עשוי לשנות את התמונה ולהחזיר את בלאוגרנה לשפיות.

כי הרי איך אפשר בכלל להשלים עם האפשרות כי מסי ייגרר על ידי ברצלונה לבית המשפט, יעזוב אחרי שינצח אותה בשדה הקרב המשפטי, יעשה זאת בתקופת הקורונה, לא יזכה למשחק הוקרה ואפילו לא ייפרד מהקהל כראוי, ומשחקו האחרון במדי בארסה יהיה תבוסה 8:2. כל זה פשוט לא יכול לקרות. ולכן, יש סבירות לא מבוטלת שזה לא יקרה, ודווקא ברתומאו יעזוב במהרה את קאמפ נואו.