הוא ניצח. היה זה קרב ארוך ומתיש, שנמשך הרבה יותר מסתם 90 דקות על הדשא. במובן מסוים, היה זה מאבק חייו. ההישג הזה חשוב מכל אליפות, משמעותי יותר מכל גמר ליגת האלופות. זה רגע שמגדיר את הקריירה ביותר מזווית אחת. ליאו מסי לקח מנהיגות כדי להציל את מועדונו האהוב מהרוע שהשתלט עליו, ועמד במשימה. הוא לקח סיכונים מחושבים, ניהל את המהלכים באופן קרוב לשלמות, ובא על שכרו. ההנהלה המושחתת בראשות הנשיא המתועב הלכו הביתה – והוא נשאר כדי לעזור לאחות את הקרעים ולהוציא את ברצלונה לדרך חדשה.
יש משהו טרגי בכך שרוב הקריירה של מסי במדי בלאוגרנה נפלה על עידן ההנהלה הבזויה. זה החל בקיץ 2010, כאשר סנדרו רוסל החליף את ז'ואן לאפורטה, והתדדר אפילו יותר במהלך כהונתו מג'וספ מריה ברתומאו שנכנס לתפקידו בינואר 2014, אחרי שפטרונו נאלץ להתפטר בשל חשדות לפלילים. הסיוט הזה נמשך יותר מעשור, והם דאגו להרוס את בארסה בכל ההיבטים האפשריים.
הם ליכלכו את חולצותיה. במשך יותר מ-100 שמרה בארסה על חולצות נקיות מפרסומת, ועם לאפורטה אפילו הגדילה לעשות ושילמה ליוניצ"ף כדי להציג את שם הארגון, אך רוסל העדיף את הכסף על המסורת, וזיהם את המדים המפורסמים עם שמה של קטאר – מדינה שתומכת בטרור. "אני לא רואה בכך שום בעיה אתית", אמר בזמנו ברתומאו, והדגיש כי לא ראה סקרים לפיהם פוגע הקשר עם הישות הבעייתית בתדמיתו של המועדון. היה זה שקר, אך שקרים הפכו לסמל המסחרי של ההנהלה הזו. הם לא מסוגלים לומר אמת.
הם עברו על החוק ללא הפסקה, כולל בעסקה התמוהה של ניימאר בה עברו עשרות מיליונים מתחת לשולחן והועלמו מסים. לראשונה בתולדות המועדון, הוא ונשיאו נחשדו בפלילים – ורוסל אף נשפט למאסר בסופו של דבר. האמון בהחלטות המקצועיות שלהם שאף לאפס, ולכולם היה ברור כי הם מקבלים עמלות גם על העברות משונות נוספות. תרגילים חשבונאים על מנת לאזן את הספרים ולמחוק הפסדים הפכו לדבר שבשגרה.
הם הזניחו את האקדמיה, פגעו בה תקציבית והפסיקו את מסורת קידום הצעירים מלה מאסיה. חמור מכך – הם פגעו גם בסמלים הגדולים ביותר של המועדון, גירשו ממנו את יוהאן קרויף ושללו ממנו את תואר נשיא הכבוד. "יותר ממועדון", היה המוטו של ברצלונה. ברתומאו וחבורתו עשו הכל על מנת להפוך את ברצלונה למועדון רגיל – זה שרק מנסה לזכות בתארים ולעשות רווחים. ההיבטים התרבותיים והחברתיים ממש לא היו רלוונטיים. שום דבר לא היה קדוש בעיניהם – ולכן הם ניהלו מאבק בזוי גם נגד כוכבי הסגל הנוכחי, ובראשם מסי.
קשה מאוד להבין כיצד מתקבלת החלטה לשכור שירותי חברה חיצונית ולבקש ממנה חוזית, בעלות גבוהה, להשחיר את השחקנים המובילים של הקבוצה ברשתות החברתיות. ברתומאו היה מעוניין לפגוע בתדמיתם של מסי, ג'רארד פיקה ואחרים על מנת לשפר את המוניטין שלו עצמו. הוא אף הכחיש בתוקף את החשיפה, על אף שהיה ברור כשמש שהיא נכונה. כאשר נשאל מסי בתחילת השנה אם הוא מאמין לנשיא, הוא הגיב בגיחוך. ייתכן שהפרשה המדוברת היא זו ששברה את גב הגמל. לפרעוש נמאס לחלוטין. אחרי ששמר על השתיקה במשך שנים, הוא פתח את הפה – והקרב החל. היה זה מאבק בין השחקן הטוב ביותר בתולדות ברצלונה לבין הנשיא הגרוע ביותר בתולדותיה.
האמירות הפומביות הבוטות נגד ברתומאו נשמעו היטב גם בתחילת השנה, אך הם לא השיגו את המטרה. ההנהלה המשיכה במסע ההרס, והמחאה הציבורית נגדה לא היתה חזקה מספיק כדי לאלץ אותה להתפטר ולהסתלק כדי לעסוק בתיקים הפליליים שייפתחו נגד חבריה. הדרך המבישה בה הועזב חברו הטוב ביותר, לואיס סוארס, רק תרמה להחלטה. אז מסי נאלץ להמר על עתידו ולהכריז כי הוא מעוניין לעזוב ללא תמורה.
הוא ידע כי לפי חוזה הקיים היה צורך להודיע על כך עד סוף יוני, בעוד העונה נמשכה עד אוגוסט בשל משבר הקורונה – ולכן הסוגיה היתה אמורה לעבור לעיונם של עורכי הדין. בהכרזה זו הוא הציב את ברתומאו בפני דילמה בלתי אפשרית – לאפשר לכוכב העל לעזוב ללא תמורה, או להיאבק בו בזירה המשפטית. מהיכרותו עם הנפשות הפועלות, היה ברור לארגנטיני כי האופציה הראשונה תיפסל על הסף, קל וחומר במצב הכלכלי הקטסטרופלי אליו דירדרה את ברצלונה ההנהלה. אז ברתומאו בחר באופציה השניה, והיא איפשרה למסי לרדת מהעץ באופן אלגנטי. "אני לא אקח את ברצלונה לבית המשפט", הוא הסביר, והמסר היה ברור. עבור הפרעוש, המועדון היה ונשאר מעל הכל, והוא לא מסוגל לפגוע בו. אצל ברתומאו אין קווים אדומים, והוא מוכן להחריב הכל, אפילו במאבק משפטי מתיש מול הסמל הגדול ביותר של בארסה.
ואת המסר הזה כבר אי אפשר היה לפספס. פחות מחודשיים חלפו מאז ההכרזה של מסי על הישארותו עד סוף החוזה בקיץ הבא – והוא רשם את הנצחון המפואר. הלחץ הציבורי העצום עשה את שלו, הצבעת אי האמון היתה בלתי נמנעת, וברתומאו הניח אתמול את המפתחות. הוא הודח, באיחור של שנים רבות, ולא יהיה פשוט לתקן את הנזק שנגרם – אבל זה אפשרי. אם ההנהלה החדשה תהיה נקיה ותפעל לטובת המועדון, תוך יצירת אסטרטגיה יעילה בטווח הקצר ובטווח הארוך, הסיוט יישכח בסופו של דבר.
באשר למסי, הוא יכול לנשום לרווחה. האיום לעזוב ב-2021 כבר לא צריך להיות על השולחן, כי עם ההנהלה החדשה אפשר יהיה לחתום על חוזה חדש ולהישאר הדמות החזקה ביותר במועדון – לא רק על המגרש אלא גם פוליטית. היום זה היום הראשון של העידן החדש, ואפשר להחזיר את החיוך לפנים. אפשר להחזיר את החדווה והמוטיבציה.
מסי ממש לא עשה שביתה איטלקית בשבועות הראשונים של העונה, אך שפת הגוף שלו שידרה תסכול וריחוק. הוא השתדל לסייע לחבריו, אבל הראש היה במקום אחר. עכשיו זה שונה, וכל האנרגיות יופנו לכדורגל נטו. עכשיו אפשר לחזור להבקיע שערים מרהיבים ולרתק את חובבי הכדורגל במבצעים עוצרי נשימה. עכשיו מסי האמיתי צפוי לרחף על כר הדשא. ולמזלם של הצופים, לוח המשחקים זימן לו את משחק החוץ הענק מול יובנטוס בליגת האלופות דווקא ביום החגיגי הזה. אל תתפלאו אם תחזו הערב בהצגה כבירה של השחקן הטוב בעולם.
מה דעתך על הכתבה?