אל תעשה את זה: הסיבות שבגללן אסור למסי לעבור לפריז סן ז'רמן

כי פ.ס.ז'

יש אנשים אוהבים את פריז סן ז'רמן. וזה מקובל. יש אנשים שמתחברים לכדורגל שלה, לקסם של פריז. ומצד שני – יש את מרבית אוהדי הכדורגל בעולם. אלה שסולדים מכל מה שפ.ס.ז' מייצגת. מעין מוצר פלסטיק מצועצע, בלי לב ונשמה. קבוצה שכל תכליתה, בכל עונה, מסתכם ב-14-15 משחקים. כל השאר הם רק תפאורה, לליגה או כהכנה לליגת האלופות. לא שם צריך שחקן כמו ליאו מסי, שגרם לכל כך הרבה אנשים להתרגש – לסיים את הקריירה. כשמבצעים השתלת לב, לא שמים אותו בגופה של בובה בחלון ראווה.

כי אחרות

חשבו על כל הסיפורים המיוחדים שמסי יכול לספר, עם בחירתו בקבוצה גדולה אחרונה בשלהי הקריירה. למשל על שיתוף פעולה מחודש עם פפ גווארדיולה. מעין סגירת מעגל עבור השניים, ועבור הכדורגל. אולי אינטר, לדרבי ד'איטליה שיהפוך שוב לדרבי פרטי מול רונאלדו. אולי לארסנל – אליה אמור היה להגיע ב-2004 – לקחת על עצמו אתגר ולהחזיר מועדון גדול לקדמת הבמה. ואפשר כמובן גם לנסוע בחזרה הביתה, לניואלס. אפשר כל כך הרבה דברים יפים ומרגשים – שהם לא פ.ס.ז'.

כי ניימאר

מסי והברזילאי חברים קרובים. כנראה אפילו קרובים מאוד. וניימאר הוא אחד הכישרונות הגדולים ביותר בכדורגל העולמי במילניום הנוכחי. ועדיין, ספק אם יש כיום דמות שמעוררת כל כך הרבה אנטגוניזם סביבה כמו ניימאר. לא אליו מסי צריך להיות מקושר, לא איתו הוא צריך לסיים את הקריירה. זה לא יעשה טוב למסי, וזה גם לא יעשה טוב לניימאר, ששוב יגידו שהוא אינו יכול לסחוב קבוצה לבד לזכייה בצ'מפיונס.

כי המנצח

לא מסי אחראי למצב בו ברצלונה נמצאת. לא הוא, לא הניהול שלו ותתפלאו – גם לא חוזה מאות המיליונים שלו. אם יש משהו אחד בו הוא אשם, זו העובדה שההנהלה חשבה שהכל כל כך טוב – בגלל היכולות של מסי – שהיא הרשתה לעצמה לבצע את שנות הניהול, מהגרועות בתולדות הכדורגל. אם מסי יעזוב כעת, לפ.ס.ז' או לכל מקום אחר, יהיה זה ניצחון לרשעים. לרעים. לפוליטקאים הקטנים והקטנוניים. ברצלונה שכל כך יקרה לו, תהיה הנפגעת היחידה.

כי הלב

אנחנו חיים בעידן אחר. עידן בו כבר סיימנו לצקצק על כך שאין נאמנות. אבל היא עודנה קיימת, כך אנחנו רוצים להאמין. כשסטיבן ג'רארד עזב לשנת פרישה באמריקה ולא עבר לאף קבוצה באירופה שאינה ליברפול, כמו גם אינייסטה וצ'אבי שעזבו למקומות נידחים, כשטוטי פרש במדי רומא, הקבוצה בה גדל והפך לקפטן, חזרנו ואמרנו – 'אין, שחקנים כאלה כבר אין יותר'.

מעל לכל הישגיו וכישרונותיו הרבים, שלעיתים מאפילים על היתרונות האחרים שמביא עמו מסי לכדורגל, נמצאת הנאמנות והקשר הבלתי מתפשר הזה למועדון. המועדון בו גדל. בהנחה שהדיון מי השחקן הגדול בכל הזמנים יימשך, לפחות אפשר יהיה לומר בקול – "זה השחקן הגדול אי פעם, שלבש רק חולצה אחת כל חייו".

ארד שופן עם הסיבות שבגללן מסי כן צריך לעבור לפריז סן ז'רמן (ראו ידיעה נפרדת)