בסוף זה קרה: דירוג האימפריות שירדו ליגה אחרי עשרות שנים

ג'ימי פלויד האסלביינק | Adam Davy/EMPICS via Getty Images

אחרי 30 שנה בבונדסליגה, שאלקה בדרך הבטוחה לירידה. רום טל דן נזכר בשאר האימפריות שקרסו - ומסתבר שהמצב של הרויאל בלוז דווקא טוב. מי שרדה 100 עונות, השערורייה במילאן, אקס חיפה וקבוצת הכוכבים שאיכשהו נשרה

שאלקה ניצלה ברגע האחרון משבירת שיא המשחקים ללא ניצחון בבונדסליגה עם 0:4 מדהים על הופנהיים, אך נראה שגם זה לא ימנע מהרויאל בלוז לנשור בתום העונה לליגת המשנה לראשונה מזה 30 שנה, כשהדרבי הביתי היום (שבת החל מ-19:20, שידור בספורט4) מול דורטמונד, עלול להיות האחרון של הקבוצה המתפרקת מגלזנקירכן בשנים הקרובות.

אך שאלקה כמובן היא לא הקבוצה הגדולה הראשונה שיורדת לליגה השנייה לאחר עשורים ארוכים. לאורך ההיסטוריה אימפריות של ממש חוו עונות מסויטות משלל סיבות שונות, ובסיומן מצאו את עצמן מחוץ לליגה הבכירה ועם נזקים לא קטנים לטווח הארוך. היום נתייחס לעשר הקבוצות מחמש הליגות הבכירות שירדו ליגה לאחר פרק הזמן הארוך ביותר, כאשר נועלת טבלת הבונדסליגה הנוכחית רק יכולה להסתכל עליהן מלמטה.

מקום 10 – נאנט (2007)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 44

נאנט, שהייתה הקבוצה האחרונה שזכתה באליפות צרפת לפני רצף שבע האליפויות של ליון, שידרה פאניקה  עוד לפני שעונת 2006/07 בכלל יצאה לדרך. הקנרים כבר מזמן לא השתייכו לחלק העליון בטבלה ואף ב-2005 נמנעו מירידה במחזור האחרון, אך בעונת הירידה הם העבירו שלושה מחזורים בלבד מעל הקו האדום וסיימו לראשונה בתולדות המועדון במקום ה-20. הכוכב הגדול ג'רמי טולאלאן נמכר בקיץ לליון וגם השוער המנוסה מיקאל לנדרו עזב לפריז סן ז'רמן ובמקום האחרון הגיע ולדימיר סטוקוביץ' (שיגיע בהמשך למכבי חיפה) וכעבור מספר חודשים פביאן בארטז חזר מפרישה והחליף אותו בין הקורות. גם המאמנים הוחלפו במהרה – הנהלת נאנט הספיקה לפטר את סרג' לה דיזה ואת ג'ורג' אאו עד חודש פברואר, ועוזר המאמן מישל דר-זקריאן שימש רק כפלסטר עד לסיום העונה ללא הואיל. הדבר החיובי שנאנט יכולה לקחת מהשנה הזאת היא עונת הבכורה המוצלחת של דימיטרי פאייט, שסיים כמלך השערים (4) והבישולים (3) של הקבוצה ונמכר לסנט אטיין בקיץ תמורת ארבעה מיליון יורו.

ולדימיר סטויקוביץ' עם שחקני נאנט ב-2006/07 | Jean Vincent Guinel / Icon Sport via Getty Images

מקום 9 – טורינו (1960)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 50 (44 עונות)

טורינו, אולי הקבוצה הגדולה בכדורגל האירופי בסוף שנות ה-40, אחראית על טרגדיית הכדורגל הראשונה ואולי הגדולה בכל הזמנים. המועדון האיטלקי, בהובלתו של המנהל הטכני היהודי וניצול השואה ארנסט ארבשטיין, זכה בארבע אליפויות רצופות, אך ב-4 במאי 1949 כמעט כל הסגל נמחק בהתרסקות מטוס בחזרה ממשחק ידידות נגד בנפיקה. מכאן המועדון בעיקר דשדש בתחתית עד לירידת הליגה בעונת 1959/60, ולמרות ששב במהרה לסרייה א' ואף לקח עוד אליפות ב-1976, טורינו הפכה לסוג של קבוצת יו יו והספיקה לרדת מאז עוד חמש פעמים לסרייה ב'.

.."Associazione Calcio Torino 1959./60.. "SerieB – vincitore – promosso in serieA."

Posted by Maurizio Maury on Friday, June 21, 2019

מקום 8 – פיורנטינה (1993)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 54 (52 עונות)

בניגוד לטורינו, במקרה של פיורנטינה מדובר בעוול ספורטיבי טהור. הסגולים מפירנצה חלמו על אליפות, צירפו שמות גדולים כמו שטפן אפנברג ובריאן לאודרופ לצד הכוכב הגדול גבריאל בטיסטוטה ואף הגיעו עד למקום השני אחרי 13 מחזורים (למרות הפסד 7:3 למילאן), אבל המאמן לואיג'י ראדיצ'ה פוטר מעט לאחר מכן בעקבות סכסוך מתמשך מול ההנהלה ומכאן – פיורנטינה החלה לשקוע. למרות שסיימה את העונה עם ההתקפה הרביעית בטיבה בליגה, איכשהו הצליחה לרשום ירידת ליגה ביזארית במיוחד לאחר סיבוב שני קטסטרופלי בו ניצחה שלוש פעמים בלבד. הסגולים בילו בליגה שנייה עונה אחת, אבל המשיכו לסבול מקשיים כלכליים עד שפשטו את הרגל ב-2002 וירדו עד לליגה הרביעית.

שטפן אפנברג 1992/93 | Michael Kunkel/Bongarts/Getty Images

מקום 7 – ולנסיה (1986)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 55 (52 עונות)

התקופה הקשה בהיסטוריה של ולנסיה הייתה בשנות ה-80. העטלפים כבר לא זכו באליפות למעלה מעשור, דשדשו בחלק התחתון של הטבלה, עד שהגיע רגע השפל בעונת 1985/86. הסגל היה מוכשר, אך עדיין חסר ניסיון, ההנהלה התעכבה בתשלום המשכורות וגם מאמן החירום, אלפרדו די סטפנו, לא הושיע. הארגנטינאי השיב את ולנסיה ללה ליגה בתוך שנה ועזר לשחקנים הצעירים כדוגמת וורו, פרננדו גינר, קיקה סאנצ'ס פלורס ופרננדו גומס ולהפוך לכוכבים גדולים במועדון בשנים הבאות.

מקום 6 – אתלטיקו מדריד (2000)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 65 (62 עונות)

הקבוצה שזכתה בדאבל רק ארבע שנים קודם לכן לא כיוונה לצמרת, אפילו לא קרוב לכך, אבל אף אחד לא הכין אותה לעונה החלשה ביותר שלה בעידן המודרני. לצד מספר כוכבים שעזבו לליגה האיטלקית, המאמן קלואדיו ראניירי צירף את ג'ימי פלויד האסלביינק, שהשתלב במהרה וסיים כסגן מלך שערי הליגה עם 24 כיבושים, אולם במקביל נשללו הזכויות של הנשיא חסוס חיל בעקבות פרשת שחיתות שחלחלה במהרה גם אל כך הדשא. ראניירי הוחלף ברדומיר אנטיץ' ברגע שהקבוצה ירדה מתחת לקו האדום והסרבי רשם תוצאות רעות אפילו יותר בדרך למקום ה-19 המביש, ואפילו העלייה לגמר הגביע לא המתיקה את הגלולה המרה. גם בליגת המשנה לא היו לקולצ'ונרוס חיים קלים והם פספסו את העלייה לאחר שסיימו במקום הרביעי. עונה לאחר מכן לואיס אראגונס שב לקדנציה רביעית ואחרונה במועדון, החזיר את אתלטיקו לליגה הראשונה ונתן את הבמה לכישרון הצעיר פרננדו טורס.

אתלטיקו מדריד 1999/2000 | Mike Hewitt /Allsport

מקום 5 – סנדרלנד (1958)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 68 (59 עונות)

הרבה לפני שהמסע של החתולים השחורים בליגות הנמוכות הפך ללהיט בנטפליקס, סנדרלנד נחשבה לאחת הקבוצות החזקות בכדורגל האנגלי. אמנם היא לא הייתה אחת ממקימות ה'פוטבול ליג' ב-1888 והצטרפה רק לאחר שלוש עונות, אבל את האליפות הראשונה שלה לקחה בשנתה השנייה בליגה ולמעשה עד עונת הירידה ההיסטורית, רק ארסנל לקחה יותר אליפויות ממנה. כמו בלא מעט סיפורי ירידה, את האצבע המאשימה מפנים באנגליה כלפי ההנהלה, שעברה על חוקי תקרת השכר וספגה קנס כספי כבד. מאז סנדרלנד כלל לא התקרבה למאבק האליפות, ירדה שמונה פעמים לליגה השנייה ופעמיים לליגה השלישית.  

מקום 4 – בולוניה (1982)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 72 (66 עונות)

בולוניה, אחת ממקימות הסרייה א', הייתה הכוח העולה של הכדורגל האיטלקי החל מהעשור השלישי של המאה ה-20 עם שש אליפויות ב-16 שנה ושתי זכיות בגביע מיטרופה (שנחשב בימים אלו לטורניר המועדונים הגדול באירופה). מאז הוסיפה עוד אליפות אחת, אך החלה להתדרדר בטבלה במרוצת השנים וירדה עד לליגה השלישית תוך שנתיים. נקודת האור במועדון האיטלקי באותה עונה הייתה זכייה ראשונה באליפות של קבוצת הנערים בכיכובו של רוברטו מנצ'יני בן ה-17, כשבמקביל סיים גם כמלך השערים של הקבוצה הבוגרת עם תשעה כיבושים, שנתנו את הספתח להמשך קריירה אדירה.

מקום 3 – מילאן (1980)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 80 (74 עונות)

עד כה צוינו שמות קבוצות ברמה הגבוהה ביותר, אך מילאן לעומתן זכתה פעמים בגביע האלופות לפני שנשרה לליגת המשנה. כנראה שזה לא מפתיע אף אחד מכם שהירידה לא נבעה בשל התוצאות על כר הדשא, שכן רק עונה לפני כן הרוסונרי הניפו את הסקודטו וסיימו את עונת 1979/80 במקום השלישי. אולם לאחר שהתגלתה פרשת שחיתות ענקית באיטליה (נגיע לאחת נוספת בהמשך) הוחלט להטיל עונשים על שבע קבוצות שונות – מילאן ולאציו חטפו את העונשים הקשים ביותר וירדו אוטומטית לליגת המשנה והאחרונה אף קיבלה קנס כספי כבד. האדומים-שחורים חזרו לאחר שנה לסרייה א' ושוב ירדו ליגה ב-1982, הפעם זה קרה ללא שום התערבות משמעתית. מי היה מאמין שתוך שנים ספורות מילאן תהפוך לאחת הקבוצות החזקות בתולדות הכדורגל האירופי.

מקום 2 – המבורג (2018)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 81 (74 עונות)

במאי 2018 נפל דבר בכדורגל הגרמני. המבורג, הקבוצה היחידה ממקימות הבונדסליגה שלא זזה ממקומה, ירדה לליגת המשנה כשברזומה שלה שלוש אליפויות, שלושה גביעים, גביע אירופה למחזיקות גביע וגביע האלופות ב-1983. עם זאת, הירידה לא הפתיעה רבים. המבורג כבר מזמן לא הייתה קבוצת צמרת בגרמניה ודווקא לאחר שנים מוצלחות בעשור הראשון של המאה ה-21, המועדון יצא למסע רכש לא אחראי, מינה 15 מאמנים שונים בשמונה שנים וניצל מירידה ב-2014 וב-2015 רק במחזור הסיום. במשחק האחרון של 2017/18 היא הייתה זקוקה לניצחון ביתי על בורוסיה מנשנגלדבאך כדי להרוויח פעם נוספת את המקום במבחנים, והמבורג אכן השיגה אותו, אך הפעם המזל הלך נגדה. וולפסבורג הביסה במקביל 1:4 את קלן והורידה המבורג לבונדסליגה השנייה, ממנה היא עדיין מתקשה לברוח לאחר שתי עונות רצופות במקום הרביעי.

שחקני המבורג אחרי הירידה ב-2017/18 | Daniel Bockwoldt/picture alliance via Getty Images

מקום 1 – יובנטוס (2006)

מספר שנים בליגה לפני עונת הירידה: 106 (100 עונות)

כמה סמלי שהקבוצה שתופיע במקום הראשון תהיה גם בעלת הסיפור המפוקפק ביותר. ליובנטוס באותם ימים היה את אחד הסגלים החזקים באירופה ואימן אותה לא אחר מאשר פאביו קאפלו, שהוביל את הקבוצה לשתי אליפויות רצופות, אלא שבמאי 2006 התפוצצה פרשת הקאלצ'ופולי, הגדולה שנות אור מזאת שהייתה ב-1980. מלבד יובנטוס, גם למילאן, פיורנטינה, לאציו ולרג'ינה היה חלק בפרשיית הטיית המשחקים שלפיה לקבוצות היה מעורבות בשיבוצי השופטים, אך רק הגברת הזקנה הורדה אוטומטית לליגה השנייה ונשללו ממנה שני תארי האליפות, כאשר אחד מהם הלך לאינטר ואת השני הוחלט לא להעניק לאף אחת.  בנוסף לכך, המנכ"ל של יובנטוס, לוצ'יאנו מוג'י, קיבל עונש השעיה לצמיתות.

דווקא לאחר רגע השפל העצום של הביאנקונרי, הגיע אלינו אחד הסיפורים היפים שנחשפנו אליהם בדור הנוכחי. רוב הכוכבים כמובן נטשו את הספינה הטובעת, אבל לא כולם. פאבל נדבד שזכה שלוש שנים קודם לכן בכדור הזהב, הסקורר הצרפתי דויד טרזגה ואלופי הטריים מהמונדיאל בגרמניה מאורו קאמורנסי, ג'אנלואיג'י בופון וכמובן אלסנדרו דל פיירו סירבו להצעות מהמועדונים הגדולים בעולם כדי להעלות בבטחה את יובנטוס לסרייה א' בתוך שנה, חרף מינוס 9 נקודות. כמעט בלתי אפשרי לדמיין תסריט כזה היום, בו השחקנים הטובים בעולם ובשנות השיא שלהם מעבירים עונה בליגה השנייה, אך לפני 15 שנה מסתבר שעוד היה אפשר לקבל את זה בהבנה מסוימת. שש שנים לאחר הירידה, יובנטוס סוף סוף התגברה על המפלה עם זכייה באליפות ללא הפסד, ומאז – אף אחת בארץ המגף לא הצליחה לעצור אותה.

ג'ורג'ו קייליני, דויד טרזגה, אלסנדרו דל פיירו בסרייה ב' | VINCENZO PINTO/AFP via Getty Images

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי