מותו של אדם: על לכתו של קובי בראיינט

קשה להיזכר במוות בודד שריתק כל כך הרבה אנשים בעולם ובו בזמן, הוציא כל כך הרבה רגש ואמוציות בשנים האחרונות. ייתכן וזה בגלל הטרגדיה, בגלל הגיל הצעיר, בגלל הדרך הנוראית, בגלל האסון המשפחתי עם מותו של קובי בראיינט ובתו ג'יאנה, יחדיו.

ואולי זה בגלל הספורט.

כשמדען הולך לעולמו, אנחנו נזכרים בערגה בהמצאה או בתרומה שלו. כששחקן נפרד מאיתנו, אנחנו מתגעגעים לדמויות שגילם על המסך. כשזמר הולך בטרם עת, אנחנו מתחברים בחזרה למילים שכתב-מחק-שכתב-כתב על הדף או למנגינה שהלחין ועיבד.

אבל כשספורטאי בסדר גודל של קובי בראיינט מת? אנחנו יודעים עליו הכל. ראינו אותו מול העיניים בהתחלה, ראינו אותו בעליות ובירידות, ראינו בו את הצדדים הטובים ואת הרעים (והיו לא מעט כאלה), נקשרנו לאור שבו ופחדנו מהחושך שבו. לא היה שם תסריט, לא הייתה עבודה באולפן או במעבדה – הכל היה אלינו, ישיר, מול העיניים, למשך למעלה מ-20 שנה.

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ההישגים של קובי בראיינט ב-20 שנות קריירה 5 אליפויות, פעמיים השחקן המצטיין של הגמר ⭐️ 18 בחירות למשחק האולסטאר, 4 פעמים המצטיין 11 בחירות לחמישייה הראשונה של העונה 9 בחירות לחמישיית ההגנה של העונה השחקן המצטיין של הליגה, הזוכה בתחרות ההטבעות, פעמיים מלך הנקודות של הליגה השחקן היחידי בהיסטוריה שזכה להפריש את שתי החולצות איתם שיחק, ועוד כל כך הרבה. האגדה תחיה לנצח

A post shared by ספורט1 (@sport1sport2) on Jan 27, 2020 at 4:07am PST

קובי בראיינט היה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בדור האחרון. לא רק בספורט. הוא היה מהספורטאים הבודדים שחצו את גבולות הבועה הספורטיבית והגיעו כשם מוכר לכל בית.

הוא השפיע על הכדורסל ונשא את הלפיד מידיו של מייקל ג'ורדן, בדרכו להפוך לפנים של הענף, לאיש שבגללו רבים רצו לשחק את המשחק ולקראת סוף הקריירה כמי שקידם ותמך ברבים אחרים. הוא השפיע על הספורט בפן השיווקי והתדמיתי והיה אחת הדמויות המרכזיות בכוח העצום שצבר הספורט עם התפוצצות עידן האינטרנט, עידן התקצירים והשידורים אונליין.

ויש עוד נקודה בה השפיע, בלי כוונה, וממנה אנחנו לא יכולים לברוח. גם לא ביום כזה. פרשת האונס בקיץ 2003, אשר נסגרה בסופו של דבר בהסכם פיצויים מחוץ לכותלי בית המשפט, הייתה כתם עצום על חייו ועל הקריירה שלו, אבל מהר מאוד נשארה מאחור. כי ככה החליט העולם.

איננו יודעים מה היה שם ולעולם לא נדע. מבחינה משפטית ומבחינת התדמית הציבורית – הוא נוקה. אבל מקרה כמו של בראיינט, יחד עם שלל העדויות והראיות מתחילתו של המשפט, היוו – בדיעבד – את אחד הזרזים המפורסמים לעידן ה-METOO של היום. למציאות והבנה כי אין רק שחור ולבן, הבנה כי יש שטחים רבים של אפור שאליהם חובה עלינו להתייחס. גם היום.

הפרשה נשארה מאחור כי ככה העולם החליט (Gettyimages)

אדם קרוב