הופ, יצאנו למחאה: הסיבות לעימות בין ארגוני האולטראס להתאחדות

אוהדי באיירן מינכן
אוהדי באיירן מינכן | DANIEL ROLAND/AFP via Getty Images

שני משחקי בונדסליגה הופסקו השבוע, דורטמונד נענשה כהוגן והמהומות עלולות להחריף: למה כל זה קורה, איך קשור בעלי הופנהיים והאם האוהדים צודקים? יוכין עונה על כל השאלות

(גודל טקסט)

בואו נעשה סדר בבלגן. בוודאי שמתם לב ששני משחקי בונדסליגה כמעט פוצצו במחזור האחרון, כאשר אוהדי באיירן מינכן ואוניון ברלין הניפו כרזות פוגעניות כלפי דיטמאר הופ, הבעלים של הופנהיים. המחאה הזו עלולה להתפשט, ואתם עשויים לתהות מדוע פרצה דווקא עכשיו, מדוע עומד דווקא הופ במרכז המהומה ומדוע נוקטת ההתאחדות יד קשה דווקא במקרים כאלה. ובכן, הנה התשובות.

למה זה קורה עכשיו?
כי בשלהי פברואר הטילה ההתאחדות עונש על אוהדי בורוסיה דורטמונד ואסרה עליהם להיות נוכחים במשחקי החוץ של הקבוצה מול הופנהיים בשתי העונות הקרובות, בגין כרזות בוטות במיוחד כנגד הופ.

ההחלטה הזו עוררה זעם עצום לא רק אצל הצהובים-שחורים, אלא ברחבי גרמניה כולה. אוהדי קבוצות רבות בחרו למחות עליה מתוך הזדהות עם האולטראס של בורוסיה, ואת האות נתנו דווקא אוהדי מנשנגלדבאך שהכינו שלטים בגנותם של הופ וההתאחדות לקראת ביקורה של הופנהיים במחזור הקודם. בסוף השבוע האחרון, הצטרפו אליהם גם אוהדי באיירן, אשר התארחו בעצמם באצטדיונה של הופנהיים בשבת, וגם הגרעין הקשה של אוניון ברלין שהפגין את כוחו במפגש מול וולפסבורג ביום ראשון. העיתוי אינו מקרי, אם כך, אך הוא גם לא מתוכנן. מדובר בתגובה ספונטנית לפסיקת ההתאחדות.


למה האוהדים שונאים את הופ?
הסלידה מהופהיים ונשיאה אינה תופעה חדשה כלל. מדובר במועדון כפרי קטנטן במקור אשר קודם לדעת אוהדים רבים באופן "מלאכותי" בזכות הונו של הופ, הבעלים של חברת התוכנה סאפ. הופ, כיום כבר כמעט בן 80, הגשים בזמנו את החלום להקים מועדון מאפס ולבנות בין היתר אקדמיה לטיפוח שחקנים צעירים. מטרותיו היו טובות באופן עקרוני, כי הוא לא התכוון להרוויח ולהתעשר מכדורגל, וגם לא חיפש תהילה אישית. נהפוך הוא – הוא השקיע מהונו שנצבר בזכות הצלחתו בהייטק על מנת לסייע בקידום הכדורגל באיזור. להשקפתו אין פסול בכך, ורבים עשויים להסכים איתו.

ואולם, הנושא רגיש מאוד בגרמניה, כי לפי חוקי ההתאחדות חייבים מועדוני הכדורגל להיות בבעלות ציבורית. האוהדים שולטים בהם באמצעות תקנת 50+1 אשר קובעת כי מחצית מהמניות ומניה אחת נוספת לא יכולים להימצא בידי בעלים אחד – בין אם מדובר באדם פרטי או בקונצרן. הופנהיים קיבלה פטור מכך כאשר החלה לטפס מהליגה השמינית לעבר ההעפלה לבונדסליגה במהלך העשור הקודם, ואוהדי המועדונים המסורתיים לא קיבלו זאת בעין יפה. לשיטתם, נהנית הופנהיים מיתרון תחרותי לא צודק על פני הקבוצות שאינן נמצאות בשליטת מולטי-מיליונר בודד.  עם זאת, יש להזכיר כי לא מדובר בהחרגה היחידה. לברקוזן נמצאת בבעלות קונצרן התרופות באייר. וולפסבורג היא בשליטת קונצרן הרכב פולקסוואגן. לאחרונה הצטרפה גם לייפציג, שהוקמה על ידי תאגיד רד בול, לרשימת המועדונים שלא מחוייבים לתקנות 50+1, והמחאה נגדה גדולה אף יותר בהשוואה להופנהיים והופ.


מחאת אוהדי באיירן מינכן נגד הופ (DANIEL ROLAND/AFP via Getty Images)

מדוע נענשו אוהדי בורוסיה דורטמונד?
בגדול, הם עברו את הגבול. בנוסף לקללות "הרגילות" לעברו של איש העסקים, הם הניפו גם באנרים פרובוקטיביים במיוחד, כולל תמונתו של הופ במרכז כוונות הרובה. הדבר יכול להתפרש כהסתה לרצח וההתאחדות הזהירה כי לא תאפשר זאת. תחילה קיבלו האולטראס עונש הרחקה על תנאי, וכאשר הפרו שוב את ההוראות נקטה ההתאחדות בצעד המתבקש והטילה עונש גורף.

מדוע המחאה איחדה את האולטראס?
אוהדי הקבוצות השונות, ובראשן באיירן מינכן, מנשנגלדבאך ואוניון ברלין, רואות בענישה קולקטיבית כנגד כל אוהדי בורוסיה דורטמונד פעולה פסולה. הם סבורים כי מחאתם היתה לגיטימית ומאשימים את ההתאחדות בסתימת פיות. כפי שנכתב בהצהרה מיוחדת מטעם אוהדי באיירן, הקללות שכיחות מאוד ביציעים: "כולם קוראים לטימו ורנר בן זונה כל הזמן, וגם אצלנו אולי הנס ואוליבר קאן ספגו בעבר קללות. זה הפך לעניין גדול רק כאשר הקללות מופנות כלפי דיטמאר הופ, והדבר נופח מעבר לכל פרופורציה. 

החלטת ההתאחדות למנוע מאוהדי דורטמונד כניסה לאצטדיונה של הופנהיים בשנתיים הקרובות מפרה הבטחה להימנע מעונשים קולקטיביים. גם אם זה לא קשור אלינו, וגם אם אנחנו לא מתעניינים בהופ, אנו רואים בכך פגיעה בזכויות האוהדים באופן כללי, ולכן החלטנו לפעול". הסברים דומים ניתנו גם על ידי האולטראס של אוניון ברלין – מועדון שרואה את עצמו בחזית המאבק לזכויות האוהדים ולחופש הביטוי.


אוהדי אוניון. בחזית המחאה על שמירת זכויות האוהדים (Andreas Gora/picture alliance via Getty Images)

האם ההתאחדות צודקת?
באופן עקרוני, התשובה חיובית. אסור לקבל כרזות שעשויות להתפרש כהסתה, ויש לפעול למיגורה. עם זאת, הבחירה להגן על זכויותיו של הופ דווקא, תוך התעלמות מפגיעה מתמשכת באנשים אחרים בכלל ובגילויי הגזענות בפרט, מעמידה את המאבק מצד ההתאחדות באור לא מחמיא במיוחד. אפשר להאשים אותה בצביעות, וזו בדיוק דעתם של האוהדים, אשר לא מסמפטים גם את ההתגייסות הגורפת של ראשי המועדונים להגנה על הופ.

האם ארגוני האוהדים צודקים?
זה מורכב. שמירה על חופש הביטוי חיונית ביותר, אך אין זה אומר שיש לשמור על החופש לקלל ולהסית. מובן מאליו כי אי אפשר – וגם לא רצוי – לנקות את האצטדיונים ממילים גסות באופן כללי, אך צריך לשים גבולות מסוימים. גם האוהדים היו יכולים להשקיע את מרצם במיגור תופעת הגזענות וקידום אחווה בין החוגים השונים במקום להצטרף למקהלת השנאה נגד הופ על מנת להיאבק בהתאחדות דווקא.

האם זה ייגמר כאן?
סביר להניח שלא. שני הצדדים עלולים להתחפר בעמדתם, תוך אמונה בצדקת דרכם והתעלמות מוחלטת מהצביעות ששניהם משדרים. האם כדאי לכם לבחור צד בעלילה המרתקת הזו? תחליטו בעצמכם, אבל תעשו לעצמכם טובה – אל תתמקדו דווקא בהופ, שלא עבר על שום חוק ותרם רבות לכדורגל הגרמני. באופן פרדוקסלי, הוא לא הדמות המרכזית בסיפור, גם אם פרצופו צוייר בין הכוונות.


הופ עם רומניגה ושחקני באיירן מינכן והופנהיים (Matthias Hangst/Bongarts/Getty Images)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי