אדינסון קבאני חגג כמו מטורף את השער שהבקיע בפנדל מול נים במחזור הפתיחה בליגה הצרפתית. ממבט ראשון, זו הייתה תגובה אבסורדית ולא פרופורציונלית. בסך הכל הצלחת לשים ברשת כדור מ-11 מטרים מול יריבה נחותה. למה לקפוץ כאילו זכית במונדיאל?
ואולם, מחשבה מעט יותר מעמיקה מספקת הסבר פשוט ומשכנע להתנהלות האמוציונלית של הסקורר האורוגוואי. היא כוונה אך ורק לקהל של פריז סן ז'רמן ושידרה דבר אחד בלבד – מחוייבות. קבאני, שלובש את מדי פ.ס.ז' מאז 2013, רצה לעודד את האוהדים ביציעים בעיצומו של קיץ שעמד כל כולו בצל הסאגה הבלתי נגמרת של ניימאר. והחלוץ, שלא מסמפט את הברזילאי בלשון המעטה, רצה לבדל את עצמו מהאיש שרק רצה לברוח. הוא רצה לגבש את הסגל מאחוריו, להתלכד עם היציעים ולייצר חזית אחידה. לשיטתו של קבאני, פ.ס.ז' מגובשת וטובה יותר ללא ניימאר.
האוהדים הסכימו איתו כמובן. הם איבדו מזמן את האמון בכוכב העל שנרכש תמורת 222 מיליון יורו לפני שנתיים ומאז עשה אינספור כותרות שליליות. אז נכון – ניימאר גם ליהטט עם הכדור, סיפק לא מעט הופעות מרשימות וכבש 51 שערים ב-58 משחקים בכל המסגרות. על הנייר זה לא רע, אך כל זה מתחוור אל מול האנוכיות, החמדנות, הבונוסים השמנים והתמוהים מהחוזה שנחשפו בתקשורת, ההתחזויות, הפציעות, הסכסוכים הבלתי פוסקים עם כל הסביבה כולל ריב ילדותי עם אותו קבאני על הזכות לבעוט את הפנדלים, ולבסוף גם עימותים עם האוהדים.
ההבטחה שלא התממשה. ניימאר מוצג במדי פ.ס.ז' ב-2017 (AFP)
בקיץ 2017, ההתלהבות בבירת צרפת הייתה עצומה, אבל הרומן התקרר במהרה. ניימאר, שהגיע לעיר האורות במטרה מוצהרת לצאת מצילו של ליאו מסי ולזכות בכדור הזהב, היה אמור להוביל את סן ז'רמן לזכייה בליגת האלופות ולסייע בחיזוק המותג. במקום זאת, הוא התעניין אך ורק במותג הפרטי שלו, ולאוהדים נמאס ממנו במהרה. כבר בעונה הראשונה גילה הברזילאי שהוא לא הכוכב הבכיר של הקבוצה – את המקום הזה תפס לתדהמתו ילד הפלא קיליאן אמבפה. בעונתו השנייה, כבר תיכנן הכוכב בעיקר את נתיב הבריחה. ובעודו עושה זאת, הוא לא שלט בעצביו ברגעים החשובים.
אחרי שהודחה פ.ס.ז' בשמינית גמר ליגת האלופות, באופן דרמטי בידי מנצ'סטר יונייטד, הוא קילל את השופט וספג מאופ"א השעיה לשלושה משחקים מהמפעל בעונה הבאה. אחרי שהפסידה הקבוצה לראן בגמר הגביע הצרפתי, הוא כבר סטר לאוהד שהקניט אותו ביציע. ואם זה לא מספיק, הוא הסתבך בפרשת האונס אשר פגעה קשות בתדמיתו, גם אם לא תגיע בסופו של דבר לבית המשפט. אפשר להבין את הכמיהה של ניימאר לפתוח דף חדש בקריירה במצב זה. אפשר גם להבין את הרצון להתאחד מחדש עם מסי בקאמפ נואו. ואולם, מצבו העדין חייב אותו לנהוג בזהירות ולא לשרוף את הגשרים מראש. גם כך היו הגשרים האלה רעועים במיוחד.
כי הרי ניימאר הוא לא הכוכב הראשון שמנסה לארגן מעבר באופן פומבי. ההיסטוריה ידעה מקרים רבים מאוד, ודי להזכיר את וויין רוני שדרש פעמיים לעזוב את מנצ'סטר יונייטד, או את סטיבן ג'רארד שכמעט קיבל את ההצעה של צ'לסי. למה סלחו להם האוהדים במהרה כאשר התוכניות השתבשו? כי מעמדם היה איתן מלכתחילה, והם גם נהגו בזהירות המתבקשת כדי לא להרוס את הכל. האגו של ניימאר לא איפשר לו לעשות זאת. הוא התרגל לקבל תמיד את מבוקשו, והיה האחראי המרכזי להמולה התקשורתית שנמשכה במשך כל הקיץ. במקום לפעול מאחורי הקלעים ולשכנע את המעורבים כי כדאי לכל המעורבים להנדס את המהלך, הוא עסק בעיקר בהדלפות.
ניימאר וקאבני. האורוגוואי משוכנע: הקבוצה טובה ומגובשת יותר בלעדיו (AFP)
כך נוצרו שתי תופעות לוואי בעייתיות מבחינת הברזילאי. ראשית, ראשי אלופת צרפת הקשיחו מאוד את עמדותיהם במשא ומתן, בעוד כלל לא היה ברור עד כמה העניין של ברצלונה וריאל מדריד היה אמיתי – כי חסרונותיו של ניימאר ידועים היטב. לקטארים לא אכפת מהכסף והכבוד חשוב להם יותר. ללא תמורה הולמת לטעמם, הם סירבו למכור את הנכס היקר, על אף ההשלכות ההרסניות על העונה החדשה. והן באמת יהיו הרסניות, כי לא ניתן למצוא את הדרך לשקם את היחסים בין ניימאר לאוהדים, וגם בין ניימאר לעמיתיו בחדר ההלבשה.
אמבפה נתן לכולם להבין כיצד מרגישים השחקנים כלפי ניימאר כאשר כולם התאספו לתמונה הקבוצתית אחרי הזכיה בסופר-קאפ הצרפתי. ניימאר, שהיה פצוע, ירד מהיציע כדי להצטרף לחגיגה, והחלוץ הצרפתי פשוט דחף אותו הצידה מהפריים. הברזילאי לא היה רצוי. הוא לא שייך. אמבפה, אגב, התנהל תמיד בדיפלומטיות בתקשורת והקפיד להדגיש את כישוריו של ניימאר. אחרים, כמו קבאני, לא טרחו לעשות זאת, והמתח רק יעלה כעת כאשר גם מאורו איקרדי מצטרף לאוסף החלוצים של פ.ס.ז' בהשאלה מאינטר.
אך המצוקה הזו מתגמדת אל מול הזעם של היציעים. בעוד קבאני חגג בשקיקה את אותו הפנדל מול נים במחזור הפתיחה, הונפו ביציעים כרזות גסות במיוחד בגנותו של ניימאר. בתקשורת נאלצו לצנזר את המילים הבוטות שהופנו כלפיו, אשר תכליתן הרצון העז לראות אותו מסתלק מהמועדון מהר ככל הניתן. אלא שהוא לא הסתלק. הוא נתקע בפריז לעונה שלישית, מיותרת לחלוטין מבחינת כל המעורבים. אפשר רק לרחם על המאמן תומאס טוכל שיצטרך להתמודד עכשיו עם ההשלכות, אבל הוא לפחות מקבל שכר נאות בגין הסבל.
אוהדי פ.ס.ז' מוחים נגד ניימאר (FRANCK FIFE/AFP/Getty Images)
ניימאר, שהפסיד לא מעט חוזים פרסומיים בעקבות ההסתבכויות האחרונות, מרוויח הרבה יותר, וזו הנחמה היחידה שלו. מעבר לכך, בגיל 27 הוא מוצא את עצמו בדרך ללא מוצא. הוא לא רוצה להיות בפריז סן ז'רמן, האוהדים לא רוצים לראות אותו בפריז סן ז'רמן, השחקנים לא רוצים לשתף איתו פעולה, הליגה קטנה עליו, והכשלון ידוע מראש – האליפות הרי מובטחת ולא נתפסת כהישג, וההצלחה בליגת האלופות אינה ריאלית בתנאים הקיימים. לו היה מתנהל אחרת בקיץ, עשוי היה ניימאר להגיע לתוצאה טובה יותר, אבל האיש שהיה אחד הכוכבים הגדולים בכדורגל העולמי עד לפני שנתיים מקפיד להרוס לעצמו את הקריירה בכל דרך אפשרית.
מה דעתך על הכתבה?