המגזין

לבנות עתיד חדש: ההזדמנות לנצל את הכאוס כדי להבריא את הכדורגל

מסי, זלאטן, לוקאקו, ראשפורד, ורנר, ראמוס, רונאלדו
מסי, זלאטן, לוקאקו, ראשפורד, ורנר, ראמוס, רונאלדו | ספורט1

סופרליג היא מכונת מזומנים, אבל יש כאן צ'אנס למגר גם את מזימות ראשי המועדונים הגדולים שרוצים לנצל את המשחק לטובת בצע כסף, וגם את שלטון הפקידים המושחתים של פיפ"א ואופ"א - הכל בבת אחת

קבוצות: ריאל מדריד ברצלונה מנצ'סטר סיטי ליברפול מנצ'סטר יונייטד צ'לסי ארסנל טוטנהאם אינטר מילאן באיירן מינכן פריז סן ז'רמן בורוסיה דורטמונד יובנטוס
(גודל טקסט)

המלחמה יצאה לדרך בלילה. המועדונים העשירים החליטו לשבור את הכלים ולצאת לקרב נגד פיפ"א, אופ"א וההתאחדויות המקומיות אשר מטרתו ברורה – כסף. סופרליג היא מכונת מזומנים עבור חברי מועדון סגור, על מנת לא להשאיר לאחרים כמעט דבר. הצד השני לא יוותר, כמובן – ומאבק האיתנים הזה צפוי להיות קשה, עוצמתי ומכוער. אי אפשר להעריך בשלב זה את ההשלכות ואת התוצאות, אבל כדאי לשים לב לשלוש נקודות מרכזיות.

ראשית, פיפ"א ואופ"א נתפסות כרגע כצד "הטוב" בעלילה, אך זה לא הופך אותן לטובות באמת. אלה גופים מושחתים באופן קיצוני, וניתן לומר זאת גם על ההתאחדויות המקומיות ועל הנהלות הליגות. במשך שנים ארוכות הן קיבלו החלטות שערורייתיות ולא מוסריות אשר פגעו באופן קטסטרופלי בכדורגל. המחויבות לטפח את השורשים של המשחק כמעט ונעלמה. המועדונים "העשירים" מאסו בהן, אבל כך גם האוהדים והמועדונים "הפשוטים" – רק מסיבות אחרות לגמרי. יהיה קשה מאוד למצוא מישהו שמרוצה מהדרך בה מנוהל המשחק, מהרבה הגלובלית והעולמית, ועד לרזולוצזיה של מדינות והתאחדויות קטנות.

כולם יכולים להסכים שדרוש שינוי דרמטי מאוד. סופרליג היא ממש לא השינוי המבוקש, אבל רעידת האדמה מייצרת הזדמנות לשינויים חיוביים באמת. אם הכוחות הנכונים יפעלו בתבונה, הם עשויים לנצל את הכאוס הגדול על מנת לבנות משהו הרבה יותר נורמלי, אשר ישרת את הכדורגל בטווח המיידי, הבינוני והארוך. יהיו חילוקי דעות לגבי מהות המבנה האופטימלי, אבל דווקא אחרי הפיצוץ, אל מול אויב תעב בצע, קל יותר להגיע להסכמות שנראו עד לא מכבר בלתי אפשריות.

שנית, המועדונים שמתיימרים להקים את הסופרליג אינם מסוגלים להוות כוח מאוחד. 12 החברות בו, נכון לעכשיו, שונות מאוד מבחינה ניהולית ותרבותית, ומגיעות מרקע שונה לחלוטין. ריאל מדריד וברצלונה שייכות לעם, ולחץ ציבורי משפיע מאוד על התנהלותן. האוהדים מסוגלים להדיח את נשיא ריאל פלורנטינו פרס ואת נשיא ברצלונה ז'ואן לאפורטה אם יחפצו בכך.

מנגד, על מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי, ליברפול, ארסנל, צ'לסי, אינטר ומילאן בוצעה השתלטות של גורמים זרים, אשר לא מבינים את המנטליות המקומית, ובמקרים מסוימים אף בזים לה. היו שהתנגדו לכך, היו ראו בכך את הרע במיעוטו, והיו שקיבלו זאת בזרועות פתוחות, אך ברור שהמיליארדרים האמריקאים, האוליגרך הרוסי והשייחים מאבו דאבי דואגים אך ורק לעצמם. הם לא מרגישים צורך לתת דין וחשבון לאף אחד. מאידך, אם יבין מישהו מהם כי הדרך החדשה אליה יצא פוגעת בו, הוא לא יהסס לברוח ולפלס את דרכו החוצה.

החזית הזו כה לא מגובשת, שחלק מהמועדונים המייסדים המיועדים בחרו לשבת על הגדר. באיירן מינכן, בורוסיה דורטמונד ופריז סן ז'רמן מהססות ומחכות להתפתחויות על מנת לקבל החלטות סופיות. ואם זה המצב, הרי שההסכמים בתוך חבורת המייסדים עדיין רופפים מאוד וניתנים לשבירה. הם לא מקדמים מטרה נעלה עבור טובת הכלל. הם רוצים כסף כאן ועכשיו, קל וחומר אחרי שהפסידו הון עתק בזמן מגיפת הקורונה.

לכן, לצד הסכנה הגדולה, יש כאן הזדמנות אמיתית וממשית לפוצץ את הבלון הזה אחת לתמיד. איום בשם סופרליג ריחף מעל הכדורגל האירופי זמן רב מדי. עכשיו, כאשר הצעד הגדול נעשה, ייתכן שאפשר יהיה לשים לו קץ ולקבור אותו אחת ולתמיד.

שלישית, על אף שהשורות לא יכולות להיות מגובשות, המועדונים הצליחו לשמור על המהלך בסוד, והכוונות דלפו (או הודלפו) שעות ספורות בלבד לפני ההכרזה הרשמית, אשר עליה היו חייבים לעמול עם עורכי הדין במשך חודשים ארוכים. ברמה הניהולית זוהי, כמובן, הצלחה מסחררת, אך ברור כשמש שמעטים מאוד יודעו על ההתפתחויות הצפויות. משמעות הדבר היא כי השחקנים, המאמנים, המנהלים הספורטיביים, הסוכנים וכל הגורמים המקצועיים האחרים לא ידעו דבר. לא התייעצו עם אף אחד – לא עם ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, לא עם מרקוס ראשפורד וארלינג הולאנד, לא עם פפ גווארדיולה וירגן קלופ, לא עם מינו ראיולה וז'ורז'ה מנדס.

חייהם של השחקנים והמאמנים הולכים להשתנות באופן קיצוני ביותר בעקבות ההחלטה, אבל איש לא שאל אותם מה הם חושבים. תארו לעצמכם איך הם מרגישים עכשיו. וזו ההזדמנות שלהם להשמיע את קולם. הם נוטים לשתוק, כי פרנסתם תלויה בבוסים, וגם החוזים שלהם לא בהכרח מאפשרים לומר את דעתם. ואולם המצב החדש מאלץ אותם לקחת צד. הם לא יכולים לראות כיצד העולם שלהם משתנה ללא היכר, לצפות בהרס, לשמוע את זעם האוהדים ולא לומר דבר. שחקנים ומאמנים שכבר פרשו – כמו אלכס פרגוסון וגארי נוויל – כבר זועקים בצורה נחרצת, אבל עכשיו זה הזמן של השחקנים והמאמנים הפעילים.

בכוחם למנוע את השינוי השלילי ולהפוך לכוח המוביל שיעשה את השינוי החיובי. קלופ וראשפורד, למשל, מסתמנים כאנשים שמסוגלים להיות מנהיגים אפשריים – התבטאויותיהם ומעשיהם מוכיחים זאת. אליהם מסוגלים להצטרף עוד רבים – כי די בחלוץ אחד או שניים בכדי ליצור סחף. ואז, אולי, נראה סוף סוף מהפכה שכל חובבי הכדורגל רוצים לראות.

יש כאן צ'אנס אמיתי למגר גם את מזימות ראשי המועדונים הגדולים שרוצים לנצל את המשחק לטובת בצע כסף, וגם את שלטון הפקידים המושחתים של פיפ"א ואופ"א. הכל בבת אחת. קומו ותתאחדו כולם – האוהדים, השחקנים, ראשי המועדונים הבינוניים והקטנים, ההתאחדויות מאנגליה ומשבדיה ביחד. קומו ועשו מעשה, למען הכדורגל השורשי והאהוב. תבנו עתיד טוב יותר על בסיס ההריסות האלה. 

מרקוס ראשפורד | Martin Rickett/PA Images via Getty Images

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי