במסגרת קמפיין הבחירות שלו, פרסם ז'ואן לאפורטה שלטי ענק במדריד, ליד אצטדיון סנטיאגו ברנבאו. "מצפה לראות אתכם שוב בקרוב", נכתב שם – והאיש האחראי על הקריאייטיב היה גאה מאוד ברעיון. כעת, חודש אחרי שהמסע הסתיים בהצלחה כבירה, ההבטחה מתממשת – לאפורטה מגיע לקלאסיקו נגד ריאל כנשיאה החדש-ישן של ברצלונה, בעוד מצב הרוח במועדון השתפר ללא היכר.
מובן שהבעיות עדיין לא נפתרו. רחוק מכך. הבור הכלכלי אליו הכניסו את ברצלונה נשיאה הקודם ג'וספ מריה ברתומאו וחבורתו עמוק מאוד, ויקח זמן רב לרפא את המערכות מבפנים. למעשה, לא לגמרי בטוח כי לאפורטה בכלל מסוגל לעשות זאת, אבל האופטימיות חזרה, ולא רק בזכותו. התוצאות על המגרש מדברות בעד עצמן. אמנם הקטלונים הודח בשמינית גמר ליגת האלופות, כאשר הגומלין מול סן ז'רמן בצרפת נערך כבר אחרי הבחירות, אבל הכל בידיהם של ליאו מסי ורונאלד קומאן בכל הקשור למאבקים בזירה המקומית.
עד לא מכבר, זה היה נשמע כמו תסריט דמיוני, אבל ברצלונה נראית בדרך לדאבל. בעוד שבוע מצפה לה גמר הגביע מול אתלטיק בילבאו, ואילו בליגה היא מפגרת בנקודה בלבד אחרי אתלטיקו מדריד שנחלשה מאוד בשנת 2021 (והודחה אף היא מליגת האלופות). מאחר ובארסה תארח את החבורה של דייגו סימאונה בקאמפ נואו בעוד חודש, היא תלויה רק בעצמה. תשעה ניצחונות בתשעת המחזורים האחרונים יעניקו לה את הכתר. בהתחשב בעובדה כי במאזנה 13 ניצחונות ותיקו בודד ומוזר מול קאדיס מאז תחילת השנה האזרחית, המשך הדהירה אינו מופרך.
למסי יש, כמובן, חלק עצום בתנופה הזו. הפרעוש כובש ומבשל כמעט בכל משחק, וניכר עליו שהוא נהנה מהסיטואציה החדשה. בספטמבר, כאשר איים לעזוב את בארסה לטובת הרפתקה חדשה, ביטל לכאורה את כוונתו רק כדי לא להיגרר לבית המשפט וסירב להתחייב לעתידו במועדון, הוא לא חייך. הקפטן הארגנטינאי יצא למאבק בהנהלה המושחתת, וקיבל את מבוקשו בסופו של דבר. כעת, הסיכוי להישארותו קרוב ל-100 אחוזים. האפשרות לעזוב היתה בכל מקרה לא ממש רלוונטית בגיל 33, כי זה לא שפוי לקחת את המשפחה בניגוד לרצונה למדינה אחרת בעיצומה של מגיפה ומשבר בריאותי. הנשק שהצמיד מסי לרקתו של המועדון היה אקדח צעצוע, אבל הכותרות הספיקו כדי לעשות את העבודה. עכשיו, עם לאפורטה ליד ההגה ועם התוצאות המעודדות על המגרש, אפשר לזרוק את האקדח המטופש הזה לפח. אין בו צורך יותר, וכולם מבינים זאת. אין אפילו על מי לאיים.
מרתקת הרבה יותר וצפויה הרבה פחות היא סוגיית עתידו של קומאן. המאמן ההולנדי הרגיש מיומו הראשון בתפקיד שהוא חי על זמן שאול, והחודשים הראשונים היו קשים מנשוא, אך הסתלקותו של ברתומאו השפיעה לטובה גם עליו. קל יותר לנשום, וחלק מהמלכים הטקטיים של בלם העבר הצליחו מאוד.
שיבוצו של פרנקי דה יונג כבלם חופשי בשלישיית שחקני הגנה עובד מעבר לציפיות במשחקים בהם המערך הזה מיושם. אנטואן גריזמן סיפק מספר הופעות חיוביות מאוד במשבצת מרכזית, במקום להיות תקוע באגף כפי שהיה נהוג עד כה. הצעירים נזרקים למים העמוקים בהצלחה מרובה – אחרי פדרי ואוסקר מינגואסה, הגיע גם תורו של אילאיש מוריבה, אשר צפוי לצמוח ליורשו של סרג'יו בוסקטס. השחקנים האלה – וגם סרג'יניו דסט, פרנסיסקו טרינקאו ואנסו פאטי (כאשר יחלים מפציעה) מרגישים חלק אינטגרלי מהפרויקט של קומאן. העזבתו של ההולנדי עלולה לעצור את נסיקתם, וצריך לקחת זאת בחשבון.
בינתיים, לא העזיבות האפשריות מעסיקות את התקשורת ואת האוהדים, אלא בעיקר החתמות פוטנציאליות. שמו של ניימאר עלה, כרגיל, על הפרק, אבל למרות רצונו הברור של הברזילאי לחזור "הביתה", קשה מאוד לראות כיצד הדבר אפשרי במצב הנוכחי – ודווקא לאפורטה לא ירצה להכניס את ראשו הבריא למיטה החולה. ניימאר הוא הירושה של סנדרו רוסל וברתומאו, ובארסה לא מעוניינת לחזור אחורה במכונת הזמן בעידן ההנהלה החדשה. היא גם לא מסוגלת לעמוד כלכלית בעלויות העצומות של עסקה מסוג זה, והמאמץ הזה יהיה מיותר כאשר מדובר בשחקן בן 29.
אם תשאף ברצלונה לשבור את השוק למרות החובות הכבדים, היא תעדיף להחתים שחקן צעיר הרבה יותר לעמדה חשובה הרבה יותר. העמדות הבעייתיות ביותר בסגל הנוכחי נמצאות במרכז ההגנה ובעמדת החלוץ המרכזי. בהגנה, מעודדת התקדמותם של מינגואסה ורונאלד אראוחו, ולכן לא בהכרח נדרש רכש. בחוד, ארלינג הולאנד הוא האופציה הראשונה – כמו אצל כל מועדון פאר שמכבד את עצמו. הנורבגי הוא החלום הרטוב של לאפורטה, והוא יהיה מוכן להסתכן על מנת להביאו לקטלוניה, אבל עד גבול מסוים – ולכן הסיכויים להגעתו נמוכים.
הפתרון החלקי המיידי ביותר הוא סרחיו אגוארו – ומסי, שאפילו כתב פעם הקדמה לאוטוביוגרפיה של חברו, דוחף במלוא המרץ מאחורי הקלעים להבאתו. מנצ'סטר סיטי כבר הודיעה רשמית בשבוע שעבר כי חוזהו של מלך שעריה בכל הזמנים לא יחודש, וקון מחפש כעת מועדון שיהווה עבורו תחנה אחרונה בקריירה המפוארת. בגילו ובמצבו הבריאותו, הוא לא יהיה מסוגל לסחוב את העגלה לבדו, אבל ציפיות השכר שלו שפויות, והוא יגיע בהעברה חופשית עם המון ניסיון וללא אגו. ואמנם ההימור עליו ידגיש עוד יותר את האבסורד בגירושו של בן גילו לואיס סוארס, אבל האורוגוואי נזרק על ידי ההנהלה הקודמת. לאפורטה הוא הבוס החדש, ותפקידו הוא לתקן את המחדלים שביצע קודמו.
העניין הוא שלצד הפשעים הגדולים של ברתומאו, המועדון זכה בתארים רבים בתקופתו, והדבר איפשר במידה רבה את המשך שלטונו בניגוד מוחלט לכל הגיון. גם מבחינת לאפורטה, תהליך ההבראה חייב לכלול תארים. המומנטום שפיתחה בארסה בשנה החדשה, ובמיוחד בחודש האחרון, מאפשר לה לחלום על התארים האלה כבר העונה. לשם כך, היא חייבת לנצח את ריאל בקלאסיקו בשבת. "מצפה לראות אתכם שוב", כתב בהומור הנשיא החדש. הוא התכוון: "מצפה לנצח אתכם שוב". כעת נותר לנו לראות אם יצליח כבר בניסיון הראשון.
מה דעתך על הכתבה?