הם היו הגיבורים בקלאסיקו בשבת שעברה, וכמעט מנעו הפסד לריאל מדריד. בשבת הקרובה (החל מ-22:20, שידור ישיר בספורט4), אוסקר מינגסה ואילאיש מוריבה עשויים לזכות בתואר הראשון בקריירה כבר בעונתם הראשונה בסגל הבכיר, כאשר ברצלונה תתמודד מול אתלטיק בילבאו בגמר גביע המלך. זו לא עונה פשוטה עבור הבלאוגרנה, אולם מבחינת הצעירים שצמחו באקדמיה זו חוויה נדירה, והם מעניקים תקווה גדולה לעתידה של בארסה.
תהליך ההצערה המואץ של הסגל מתרחש בצעדי ענק. זו היתה אחת הסיבות המרכזיות למינויו של רונאלד קומאן, גם אם להנהלה המושחתת בראשות הנשיא לשעבר ג'וספ מריה ברתומאו היו גם מניעים פוליטיים. יש ביקורת רבה על ההולנדי, אולם מבחינה זו הוא עומד היטב ביעדים, ואף מעבר לכך. הוא מקדם שחקנים חסרי ניסיון, מעניק להם הזדמנויות רבות על הבמה הגדולה, סומך עליהם, בונה את הביטחון העצמי שלהם, וגם קוצר את הפירות.
כאן יש להבדיל בין שני מרכיבי המהפכה. יש שחקני רכש צעירים – וזו גם מגמה חדשה, כי עד לא מכבר הנטיה של בארסה היתה לרכוש בעיקר כוכבים מוכרים. פדרי בן ה-18 הוא היהלום שבכתר, אשר הוחתם מלאס פלמאס כבר ב-2019, עבר מעשית בחלוף שנה, והפך מיידית לבאנקר בהרכב בתפקידים מגוונים במרכז המגרש. הקיצוני הפורטוגלי פרנסיסקו טרינקאו בן ה-21 נרכש מבראגה והשתלב היטב ברוטציה. הבלם האורוגוואי רונאלד אראוחו, שחגג לא מכבר יום הולדת 22, התחשל במשך שנתיים בקבוצת המילואים, ומתקדם בצעדי הענק בסגל הראשון העונה, בין היתר בגלל פציעות של ג'רארד פיקה. גם סרג'יניו דסט, הפתרון למשבצת המגן הימני שהגיע מאיאקס אחרי תחרות עם באיירן מינכן, רק בן 20.
זה נהדר, אבל לבבות אוהדי ברצלונה פועמים בשמחה גדולה הרבה יותר כאשר מדובר בשחקני בית. פעם, קודמו בוגרי לה מאסיה רבים, אבל האקדמיה הוזנחה בעידן ברתומאו, וזו היתה אחת הבעיות הגדולות ביותר של המועדון בתקופתו. אנסו פאטו הוא נושא הדגל של השינוי, וכבר בעונה שעברה סומן ילד הפלא, כיום בן 18, ככוכב על פוטנציאלי. לרוע המזל, הוא נפצע בנובמבר אחרי פתיחת עונה מסחררת, וחוזר רק עכשיו בהדרגה לכשירות. הקשר היצירתי ריקי פוץ' היה אמור להיות הבא בתור, אולם התקדמותו לא היתה מהירה מספיק אפילו בקיקה סטיין, והוא הסתכסך לא פעם עם קומאן.
אז פאטי ופוץ' פחות רלוונטיים כרגע, אבל יש מי שימלא את מקומם. את הכותרות תופסים שני כוכבי העתיד שהופכים לכוכבים בזכות עצמם כבר בהווה. אוסקר מינגסה ואילאיש מוריבה חזקים מאוד מנטלית, פורצים בעוצמה ללא רגשי נחיתות, לא סופרים אף אחד בדרכם למעלה, והסתכלו גם לשחקני ריאל בלבן של העיניים. המגן-בלם התכבד לכבוש את השער המצמק בגשם הסוחף במחצית השניה, והחזיר את בארסה לעניינים. הקשר, ששולב כמחליף לקראת הסיום, היה הדמות הדומיננטית ביותר אחרי שנכנס, הקרין מנהיגות, התעמת עם קאסמירו, ניהל את המשחק, ולבסוף הדביק כדור למשקוף בשניות האחרונות בזמן הפציעות. זה היה כמעט 2:2, והוא היה רחוק סנטימטרים מתהילה שהגיעה לו.
אז האוהדים לומדים להכיר ולהעריץ אותם – שחקני בית אמיתיים. המקרה של מינגסה בן ה-21 מובהק במיוחד, כי הוא הגיע לאקדמיה של בארסה כבר בגיל שבע, כאשר הסקאוט הראשי של המועדון הבחין בו משחק בקבוצת ילדים זעירה. אוסקר הקטן התעקש להשתתף למרות שהיה לו חום גבוה באותו יום – ונזקק לאישור הרופא כדי לעשות זאת. ההחלטה השתלמה, ומאז הוא ייצג את הבלאוגרנה בכל הגילאים האפשריים, עד שהתברג בקבוצת המילואים ב-2018, על אף שמעולם לא נתפס כחניך המבטיח ביותר בלה מאסיה. הדבר בא לידי ביטוי גם בבארסה ב', שם הושיבו אותו בעיקר על הספסל, ובשלב מסוים החל אוסקר להתלבט לגבי עתידו במועדון ושקל לעזוב. למזלו, כלל לא היו לו הצעות – אז הוא המשיך לעבוד קשה כדי לנסות להוכיח את עצמו בכל זאת בקבוצתו האהובה.
התמורה הגיעה העונה, כאשר מכת פציעות אילצה את קומאן לשלב אותו בהרכב בליגת האלפות מול דינמו קייב באוקראינה. מינגסה עשה רושם מצוין בניצחון 0:4, ומאז ההולנדי הפך אותו לשחקן קבוע במערך, ועוד בתפקידים שונים. מינגסה מסוגל לשחק כבלם וכמגן ימני, ובקלאסיקו הוא שינה משבצות תוך כדי ההתמודדות. כאשר נשאל לגבי העמדה המועדפת מבחינתו, הוא ענה באופן משעשע: "אני מרגיש נוח יותר במרכז ההגנה, אבל נהנה יותר לשחק באגף". וזה אומר לא מעט על שחקן שמחפש אתגרים ולא נרתע מקשיים. האופי העוצמתי שלו בא לידי ביטוי מול ריאל, ואת השער השני בקריירה הוא הבקיע דווקא מול היריבה המושבעת. כעת, הוא עשוי לפתוח גם בגמר הגביע, אחרי שפתח בארבעת המשחקים הקודמים במפעל.
ואם אתם תוהים מדוע מעדיף מינגסה להוסיף את האות הראשונה של שמו הפרטי על החולצה, הרי שזו מחווה לאחותו הקטנה. הבלם הוא לא הנציג היחיד של המשפחה בבלאוגרנה, כי אדריאנה מינגסה היתה קפטנית קבוצת המילואים, ובימים אלה גם היא עושה את הצעדים הראשונים בסגל הבכיר בקבוצת הנשים של ברצלונה. על חולצתה כתוב A. Mingueza, ומעריצים שרופים במיוחד יכולים לרכוש את הסט המשפחתי.
חוזהו של מינגסה מסתיים בקיץ, והוא יכול לעזוב כשחקן חופשי אם יחפוץ בכך – אבל כוונותיו שונות לחלוטין. הוא ממתין בסבלנות לחתום על חוזה ארוך טווח חדש, וטוען: "גם בעוד עשור אני רוצה להיות כאן. החלום הוא להיות שחקן מפתח בברצלונה במשך כל הקריירה". אם שופטים לפי ההתקדמות מאז נובמבר, הוא בהחלט בדרך הנכונה.
אילאיש צעיר מאוסקר – הוא רק בן 18, והמוניטין שלו היה תמיד שונה, כי הוא דווקא נחשב לעילוי מהרגע בו דרך בלה מאסיה בגיל 8, אחרי ש"נשדד" מהיריבה העירונית אספניול. הקשר תמיד היה מפותח יותר מבני גילו מבחינה פיזית ומנטלית, שיחק עם ילדים בוגרים הרבה יותר לאורך תקופתו באקדמיה. בעוד רובם המוחלט של הנערים במרכז המגרש שאפו לחקות את הביצועים העדינים של אנדרס אינייסטה וצ'אבי, אילאיש – יליד גינאה שהיגר לקטלוניה עם הוריו כתינוק – רצה ללכת בעקבותיו של סרחיו בוסקטס והזכיר במבנה גופו ובסגנונו את יאיא טורה.
מינגסה לא משך מעולם עניין מצד הסקאוטים ברחבי אירופה, והמקרה של אילאיש הופך ב-180 מעלות. יובנטוס, דורטמונד ולייפציג עמדו בתור כדי לנסות לפתות אותו, ומנצ'סטר סיטי אפילו כמעט הצליחה. החוזה שהכין המנהל הספורטיבי צ'יקי בגיריסטיין כבר הודפס, וכרטיסי הטיסה למנצ'סטר כבר היו מוכנים לפני שנתיים. ברגע האחרון, ביטל אביו את העסקה כי הוא תמיד רצה להשאיר את הבן בקאמפ נואו, רק תמורת תשלום הולם. אז בגיל 16 קיבל אילאיש שכר של חצי מיליון יורו לעונה – הרבה מעבר לכל נער בגילו. סעיף השחרור שלו נקבע על 100 מיליון יורו. הוא היה סופר-סטאר עוד לפני שדרך על הדשא בקבוצה הבוגרת.
יש הטוענים שהיה צריך לקדם אותו ביחד עם פאטי בעונה שעברה, אבל הוא חיכה עד תחילת 2021 כדי להיכנס לרוטציה ולהותיר רושם מזהיר. כבר יש לו שער אחד מבישול של ליאו מסי, שני אסיססטים נהדרים משלו, והוא נראה כמו היורש של בוסקטס ויאיא בהתהוות. סביר להניח שגם מול בילבאו, כמו בקלאסיקו, ישולב אילאיש כמחליף, אך זה לא אומר שהוא לא יכריע את הקרב. הוא בהחלט מסוגל לכך.
יש להם תכונות שונות וסיפורי חיים שונים לגמרי, אבל הם כותבים ביחד את העלילה של בארסה בעונה המוזרה והמיוחדת הזו – וגם רוצים להניף ביחד את הגביע הנכסף.
מה דעתך על הכתבה?