תראו קצת יותר התלהבות: מכבי חיפה לא ראויה לכרטיס לאירופה

1. בניגוד ל-0:4 של קריית גת בקריית אליעזר ב-2002, את ה-1:3 של חדרה ראינו אמש על מסך מלא – וטוב שכך – כך שההשפלה גדולה אפילו יותר. אז מכבי חיפה זכתה בסופו של דבר באליפות, וכאן יכול להיות שזה יעלה לה בכרטיס לאירופה. ולמי היא הפסידה?

לקבוצה שפירקה את החבילה ביום שלישי, שהמאמן שלה צפוי לעזוב בסוף העונה, שמרופדת בשחקני נוער של מכבי ת"א (שמשחקים עדיין בנבחרת הנוער), שהביאה ארבעה וחצי אוהדים לסמי עופר, שאין לה סיכוי לצאת מהמקום השישי גם אם תנצח עוד ארבעה משחקים רצופים בסמי עופר, ושהיא הפתעת עונת 2018/19 ועדיין המועמדת מספר 1 לירידה בעונת 2019/20.

ובעקב שכמעט הביא את השער הרביעי לחדרה גם הוכח ששום דבר מזה לא היה מקרי. התלהבות מנצחים ביותר התלהבות, אבל מכבי חיפה היא קבוצה משתפרת שמשחקת כדורגל מסודר, אבל מלהיבה כמו חוף ים לחרדים. אה, ועוד משהו: עדן קארצב.

שחקני מכבי חיפה. מלהיבה כמו חוף ים לחרדים (מאור אלקסלסי)

צריך לומר את האמת: עם כל מה שהיא עברה העונה, הפועל באר שבע היא רמה אחת מעל יריבותיה לכרטיס לאירופה, לפעמים גם שתי רמות. יש ימים, או מהלכים, שהיא משחקת יותר טוב מהאלופה מכבי ת"א. כי היא הפועל ב"ש, האלופה היוצאת אחרי שלוש שנים ברציפות. כשהיא רוצה, ויודעת, ומיגל ויטור בסביבה, היא מנצחת גם יריבות שמכבי ת"א מפסידה להן.

אבל האמת רחבה הרבה יותר: אי אפשר לבנות על חמשת המשחקים שישחק בהם ויטור, שלפעמים נעלם מהפריים בגלל ענן התרסיס שמותז על ברכו. באר שבע חייבת למצוא בלם ברמה שלו, או ליד, או כזה שההשפעה שלו על הקבוצה תהיה כמו של ויטור.

ועוד משהו. באמת חשבתם לוותר על בן שהר? כי מאתמול הוא בין 100 הכובשים הגדולים בכל הזמנים, ואברהם (בלרינה) מנצ'ל האגדי כבר לא.

ואף מילה על שלומי בן א-VAR-הם.

בן שהר. עקף את מנצ'ל (דני מרון)

הצ'אנס האחרון של בני סכנין הלך אתמול בנגיחה מתוזמנת היטב של תומאש סיבוק, אבל למען האמת, בני סכנין נפרדה מאיתנו כבר לפני הרבה זמן, ביום שבו התעקשה להיות קבוצת הלאום של ערביי ישראל, ולא בני סכנין, קבוצה של שחקני בית – בדיוק כפי שהיו עבאס סוואן וחבריו לפני עשור וחצי. סכנין כנראה התבלבלה בגלל הנהירה של ערביי ישראל לגמר הגביע ב-2004, או בגלל החשיבות שנתנו אוהדי בית"ר ירושלים למפגש מולם.

בני סכנין היא לא נציגת המגזר, היא נציגת העיר סכנין, והיא עשתה את זה יפה מאוד במשך שנים כשלא הביאה כל מאמן פנוי בשוק, וידעה שקבוצה טובה בנויה משחקנים טובים, שחקני בית, פגיעה מדויקת בזרים, ושחקנים רעבים שמחפשים פריצה. יכול להיות שבלי פיראס מוגרבי היא איבדה את האיכות, אבל בלי קהל ביתי היא גם איבדה את הגב הקהילתי.

אני בספק אם סכנין תחזור אי פעם להיות "נציגת המגזר", או אם תחזור אי פעם לליגת העל. הייתי מהמר על הפועל אום אל פאחם או על מ.ס כפר קאסם.

בני סכנין. כבר לא "נציגת המגזר" (מאור אלקסלסי)

הפועל חיפה סגרה אתמול עשרה משחקים רצופים ללא ניצחון. כבר סגרנו על זה שלא הגיע לה פלייאוף עליון, השאלה מה באמת מגיע לה, אם מנכ"ל הקבוצה, שחוגג יום הולדת, שולח את הזר הכי חשוב של המועדון לנהוג הביתה שיכור ולהיתפס במהירות של 205 קמ"ש על כבישים שאנשים ממוצעים לא מעזים לחצות בהם את ה-120.

אבל תתפלאו, זה אפילו פחות מרתיח אותי מהעובדה שהפועל חיפה, שלא באמת נמצאת בסכנת ירידה, לא מנצלת את הפלייאוף התחתון כדי להריץ שחקני נוער או צעירים, כדי לבדוק את יכולתם להשתלב בליגת העל בעונה הבאה. מה, לא מגיע לנו לראות אם ליאור ברקוביץ' מזכיר בכישרון שלו את אבא אייל, או רק את דוד ניר? ככה לא בונים מועדון.

ומשפט אחד על עדן שמיר. לפני חמש שנים הגיעה נבחרת הנוער הישראלית, בהדרכת אלי אוחנה, לטורניר גמר אליפות אירופה. היו שם ילידי 1995 ושניים-שלושה ילידי 1996. מיכאל אוחנה, עאיד חבשי, רמזי ספורי, שגיב יחזקאל, שון וייסמן, וגם שמיר, למקרה ולא ידעתם. אתמול הגיע שמיר לשער ה-12 שלו בליגת העל. ומדובר בקשר 50/50. יותר מכל אחד שציינתי חוץ מרמזי ספורי. העובדה שלא ידעתם את זה היא בגלל שהוא משחק בקריית שמונה. אילו היה משחק במועדון אחר, הוא היה גם שחקן נבחרת.