במהלך השנים האחרונות, בני יהודה הגיעה להצלחות גדולות בקנה המידה שלה. גולת הכותרת היא כמובן הזכייה בשני גביעי מדינה ב-2017 וב-2019, אך גם ההתמקמות שלה בפלייאוף העליון מהווה הצלחה ואפילו אם לא תסכימו עם זה – זו לפחות עמידה בציפיות, מכיוון שלמעט הגדולות, רובן המוחלט של קבוצות ליגת העל בעצם מכוונות להגיע לפלייאוף העליון בתחילת העונה. זו המטרה שלהן.
אבל ב-2020/21 דברים חורקים בקבוצה משכונת התקווה, וזה נראה רע. הכתומים פשוט צונחים בשבועות האחרונים, עם ניצחון אחד בתשעה משחקים וחמש נקודות בסך הכל מתוך 27 האחרונות שהיו בקופה. דבר אחד בטוח – אי אפשר להגיד שהכתובת לא הייתה על הקיר. הערב (חמישי) מצפה לבני יהודה קרב קשה במיוחד נגד מכבי תל אביב (החל מ-20:30, שידור ישיר בספורט4) ואולי דווקא במשחק כזה, בו היא אנדרדוג מובהק, היא תוכל לצאת לדרך חדשה אם רק תסחוט אפילו נקודה מהאלופה.
הצניחה של בני יהודה מתבטאת גם ביכולת מדאיגה מאוד על כר הדשא, ואם להגיד את האמת, היא נראית במשחקים האחרונים ללא ספק כמו אחת החלשות בליגה אם לא החלשה מכולן. רק פתיחת עונה טובה (10 נקודות בחמשת המשחקים הראשונים) מונעת ממנה להיות אפילו עמוק יותר בטבלה, וכעת היא רחוקה רק שתי נקודות מהקו האדום.
אז מה הן הסיבות לאיך שהדברים נראים כרגע? כדי להבין אותן צריך ללכת אחורה. הטעות הגדולה ביותר היא פיטורי אלישע לוי, שהחלו ליצור אי שקט במועדון. בהנהלה לא אהבו את דרך האימון של המאמן הלאומי לשעבר, שהוא בעצמו התנגד לאופן קבלת ההחלטות של ברק אברמוב. הבעלים בעצם שימש כסוג של מנהל מקצועי בשנים האחרונות. מיד יתעוררו כאלה שיגידו שכך דברים לא צריכים להתנהל, אך בסופו של דבר – בני יהודה הצליחה בשנים האחרונות. אי אפשר להתעלם מזה. אז למה הפעם זה לא עבד?
בעבר, זה היה פשוט יותר כשיוסי אבוקסיס שימש כמאמן. בינו לבין אברמוב שררו יחסי חברות קרובים והאמון היה גדול מאוד בין השניים. הכימיה ביניהם הייתה יוצאת דופן, כזו שבוודאי לא תהיה לאברמוב עם אף אחד אחר. כשאלישע רצה להביא חלוץ בכיר כמחליף לדור ג'אן שעזב לפאסוס פריירה הפורטוגלית, התגלו אי הבנות בינו לבין בעל הבית. בנוסף, מאמן הפועל כפר סבא בימים אלו לא התלהב מצירופו של פאדי נג'אר שנבחן בקבוצה – אולם במועדון ראו בבלם הצעיר פוטנציאל טוב והוחלט לצרפו. אגב, בינתיים נג'אר לא נראה טוב במיוחד בלשון המעטה, אך צריך להעניק לו עוד זמן, שכן זו עונתו הראשונה בליגת העל ובעונה הקודמת בלאומית, במדי בית"ר תל אביב/בת ים, הוא בלט לטובה.
אבל אם הולכים אפילו עוד יותר אחורה, אפשר לראות בחירת שחקנים פשוט לא נכונה. אם בעבר בני יהודה "קלעה בול" בכל שחקן וקידמה אותו – התחושה היא שבמועדון קצת התאהבו במסלול הזה של פיתוח שחקנים צעירים ומכירתם. מה לעשות, לא תמיד פוגעים. מספיק להסתכל על השחקנים שהיו בסגל בסך הכל בעונת הזכייה בגביע האחרון ב- 2018/19 ולתהות איך דברים השתנו כל כך מהר: אמיליוס זובאס, שי קונסטנטין, קרלוס קווייאר, מתן בלטקסה, איסמעילה סורו, יובל אשכנזי, דולב חזיזה, מאוויס צ'יבוטה, יאקוב סילבסטר. ירדן שועה עזב באותה עונה בינואר למכבי חיפה.
מצד אחד, כשמתקבלת הצעה כספית גבוהה עבור שחקנים שמשחקים בבני יהודה – זה ווין-ווין עבור הקבוצה ועבור השחקן. וזה בסדר, לגיטימי וקורה בכל העולם. גם המועדון צמא לסכומים שהוא לא מכיר וגם השחקנים רוצים להתקדם. אוהדים שיגידו למה שחקנים כאלה ואחרים לא נשארו – צריכים להבין שהם בעצמם רצו לעזוב ולהתקדם. אף אחד לא יכול לבוא בטענות לאברמוב על כך ששועה, חזיזה, אשכנזי, צ'יבוטה וסורו נמכרו. כן אפשר וצריך לבוא בטענות על כך שהמחליפים שלהם כל כך רחוקים מרמתם ועל כך שהקבוצה הידרדרה מקצועית בזמן קצר יחסית.
ומההתנהלות הלא נכונה הזו חוזרים לעונה הנוכחית. אחרי פיטורי אלישע, ניר ברקוביץ' התמנה להפתעת כולם לתפקיד המאמן. הג'וב הראשון שלו בליגת העל. אבל אם להיות כנים, למישהו היה ספק שהשידוך לא יחזיק הרבה זמן? ספק אם תהיה קבוצה נוספת מליגת העל שתהיה מוכנה להמר על ברקוביץ' (שבהחלט עשה דברים יפים בלאומית בשנים האחרונות) אחרי התקרית המביכה עם לירן שטראובר. לא רק זה, מסתבר שלאחר המינוי במועדון כבר היה מי שהתחרט על כך מהר מאוד וראו באירוע עם שטראובר סיבה טובה לחתוך את הקשר הזה מוקדם מהצפוי.
לאחר מכן, הגיעה ההשתהות עם מינוי מאמן חדש. עד היום לא הגיע אחד כזה. על אף ששחקני הקבוצה טוענים שהדבר לא משפיע עליהם, קשה להסכים עם כך לאור התוצאות והיכולת במגרש. בהתחלה, בבני יהודה לא שללו כלל וכלל להישאר עם מאמן זמני לאחר פיטורי ברקוביץ', אך לאור ההידרדות החדה בטבלה, במועדון הבינו שיש חשש אמיתי ממאבקי תחתית – ושצריך מאמן. כפיר אדרי ויעקב אסייג הדריכו, אך תם החודש שאפשר על פי התקנון לנהל משחקים ללא איש בעל תעודת פרו. לאחר מכן, תמיר בן עמי הוקפץ ממחלקת הנוער כדי למלא זמנית את התפקיד הזה, כפי שעשה במשחק האחרון לראשונה, ב-1:1 מול בני סכנין. עדיין אדרי ואסייג הם אלה שאחראיים מקצועית.
אברמוב מחפש מאמן חדש. ניר קלינגר היה המועמד המועדף עליו, אך לא נראה שמאמן הפועל תל אביב יעזוב בקרוב את האדומים. מרקו בלבול קיבל פנייה וסירב, ובקבוצה גיששו שוב אצל אקס מכבי חיפה. בקרוב יגיע מאמן חדש, כך מסתמן. ומי שיגיע – יצטרך לחיות עם זה שאברמוב רוצה להיות בעלים דומיננטי. כפי שאבוקסיס חי עם זה, אבל זה היה שונה כאמור לאור היחסים בין השניים. האם אברמוב ימצא אבוקסיס חדש? ימים יגידו. אבל זה מה שהוא צריך הכי הרבה.
לכל הדברים הללו צריך להוסיף את בחירת הזרים הגרועה של הקבוצה העונה. פדרו קמפוס ויוסיף מוסא סומנו כבר בעונה הקודמת, הצטרפו בקיץ, אך בינתיים לא תורמים מאומה על כר הדשא. שניהם שחקנים צעירים ועוד עשויים להשתפר, אך זה לא נראה טוב. אליסון דוס סנטוס פצוע ולא שיחק מאז המחזור השלישי, מישאל ראנז'ל הגיע מאוחר ובינתיים מתקשה להרשים (בטח במשחק ההגנה שלו) ומתיאה ליואיץ'? פשוט לא מובן מה עובר על הסרבי.
לכל הבלאגן הזה מתווסף קומץ אוהדים שתורם לא מעט לאווירה השלילית. אי אפשר להגיד שלא ניתן להבין אותם, אבל זה בטח לא עוזר למצב הקבוצה כרגע. האוהדים פתחו במחאה כנגד אברמוב, מגיעים לאחר משחקים אל מחוץ לאצטדיון, מקללים, זועמים. השיא הגיע לאחר ההפסד 3:0 למכבי חיפה, אז האוהדים תקפו את אוטובוס הקבוצה. בימים האחרונים נתלו שלטי מחאה ברחבי שכונת התקווה ובסמוך למתחם האימונים: "ברק אברמוב, לך", "זה כבר לא קומץ, כל השכונה במלחמה", "תקנה שחקנים ולא מושאלים ממכבי! בני יהודה למכירה, הנהלה ז***", "אברמוב לא טוב לבני יהודה, היכונו למחאה", "אין: הישגיות, שאיפות, חיבור עם הקהל".
מהמצב הלא נעים הזה, בני יהודה צריכה להתרומם. בכל דרך. "צריך ניצחון מכוער אחד ודברים ייפתחו", אמרו בקבוצה. אין ספק שהדבר הכי חשוב כרגע הוא מינוי מאמן, אך גם חיזוק משמעותי בחלון ההעברות הוא הכרחי. בכל חוליה במגרש – הגנה, קישור והתקפה. גם חזרתם של ניב זריהן ועמית זנטי מפציעות בוודאי תעשה טוב. זה הזמן של הכתומים לתפוס את עצמם בידיים ולשנות את העונה, ולא אולי בטעות להצטער שדווקא אלישע לוי שעזב ועבר להפועל כפ"ס יהיה זה שיישאר על חשבונם בליגת העל. כי אם דברים לא ישתנו בקרוב, הקבוצה תישאר במעמקי התחתית עד הסוף.
מה דעתך על הכתבה?