עבור נבחרת הולנד יורו 2020 מגיע באיחור. העובדה שהוא מתקיים ב2021, באיחור של שנה בעקבות מגפת הקורונה, מוצא את הולנד בזמן גרוע מאד מבחינתה. אחרי גמר במונדיאל 2010 וחצי גמר ב2014, הנבחרת התפרקה. את שני הטורנירים הגדולים האחרונים הם ראו מהבית, אבל מינויו של רונאלד קומאן הפיח רוח חיים בנבחרת. תחת קומאו הולנד חזרה לשחק כדורגל התקפי ושמח, הגיעה לגמר ליגת האומות והעפילה בקלות ליורו. אבל אז הגיעה ברצלונה. המאמן החליט לעזוב את הנבחרת וגרם למשבר גדול. בהתאחדות התלבטו את מי למנות כמחליפו. היו קולות שרצו למנות את פטר בוס, אחרים חלמו על לואי ואן חאל. וכמיטב המסורת ההולנדית – החליטו להתפשר. פרנק דה בור מונה למאמן, וכל הווייב הטוב סביב הנבחרת השתנה.
דה בור היה שחקן גדול שעשה דברים נפלאים בנבחרת. אחרי פרישתו היה עוזר של ברט ואן מרוייק ב-2010 וכמאמן אייאקס לאחר מכן זכה בארבע אליפויות רצופות. אבל הכדורגל לא היה טוב. לא התקפי מספיק, לא יצירתי, ובהולנד שופטים גם על טיב הכדורגל. אחרי אייאקס כישלון רדף כישלון. באינטר, בקריסטל פאלאס, מכל קבוצה פוטר במהרה אחרי תוצאות לא טובות. מינויו בנבחרת התקבל באכזבה גדולה על ידי הציבור ההולנדי. התוצאות בהתאם – והנבחרת מגמגמת.
על הדשא, איבדה הולנד את הקפטן, המנהיג, השחקן הכי טוב שלה. אם היורו היה משוחק במועדו, וירג'יל ואן דייק היה מוביל את הנבחרת בראש מורם. פציעת הברך הקשה שלו מול אברטון השביתה אותו לאורך כמעט כל העונה, ועל אף שחזר להתאמן הוא לא כשיר כדי להיות חלק מהסגל. היעדרו של וירג'יל ערער את הגנת ליברפול, ועשה את אותו הדבר להגנת הנבחרת.
במשחקי ההכנה האחרונים החליט דה בור, בהפתעה גמורה, לעבור לשחק בשיטת 5-3-2. מאמן שלאורך כל הקריירה שלו שיחק ב 4-3-3 ההולנדי החליט לשנות מערך. הביצוע במשחקי ההכנה, מול סקוטלנד וגאורגיה היה לא טוב. מתייס דה ליכט, שאמור להיכנס לנעליו של וירג'יל, סוחב פציעה במפשעה, וההגנה נראית רעועה מתמיד.
אם כל זה לא הספיק, הלחץ על דה בור משפיע עליו לרעה. בשבועיים האחרונים היתה ביקורת רבה על הדרך בה פרסם את הסגל הסופי (המנופים שמעו מהתקשורת שהם בחוץ), על ניפויו של יאספר סיליסן בגלל קורונה (השוער טען שיום קודם לכן דה בור אמר שהוא בונה עליו) ובאחת ממסיבות העיתונאים בלבל בין קווינסי פרומס שחקן הנבחרת לבין קווינסי מייניח (שחקן בינוני בליגה ההולנדית).
שוער
אלה אינם הימים של אדווין ואן דר סאר. השוער הראשון סיליסן עבר עונה הפכפכה בוולנסיה, אבל רגע לפני משחקי היורו נדבק בקורונה והמאמן החליט לשחררו. על אפודת השוער הראשון נאבקים שניים: טים קרול שעשה עונה טובה בנוריץ', ומארטן סטקלנבורח בן ה-38, שוער הנבחרת בגמר ב-2010. "סטייק" חזר לאייאקס הקיץ כדי לסיים קריירה בשקט כשוער שני. כשהשוער הראשון אוננה הושעה בפברואר בגלל שימוש בחומרים אסורים, השוער הוותיק נכנס לשער והיה נהדר. הוא בכושר הטוב ביותר, ובהולנד מקווים שדה בור ילך איתו בטורניר.
הגנה
וירג'יל חסר, דה ליכט בספק. דיילי בלינד חוזר מפציעה ארוכה של כשלושה חודשים. ההגנה של הולנד סופגת כמעט בכל משחק (ובמרבית המשחקים סופגת ראשונה), ודה בור הגיב במעבר לשלושה בלמים. התחושה היא שזו החוליה החלשה בנבחרת. בכלל מדובר בנבחרת צעירה וחסרת ניסיון, רק ארבע נבחרות צעירות ממנה בטורניר הנוכחי, אך זה בולט בעיקר בהגנה. טימבר מאייאקס בן 19, ויינדל מאלקמאר בן 21, שניהם כישרוניים ומבטיחים. השאלה אם בגילם הם יכולים להוביל את הנבחרת.
קישור
בשלוש מילים: פרנקי דה יונג. הוא הכוכב, הוא המוח, הוא השחקן שצריך לייצר מצבים. תחת קומאן הוא היה משמעותי מאד בנבחרת (ובברצלונה). אצל דה בור הוא לא מקבל מספיק כדורים, דה רון מאטאלנטה מקבל את המסירה הראשונה מההגנה ותוקע את משחק ההתקפה. הקפטן ויינלדום משלים את שלישיית הקישור, והשילוב שלו עם ממפיס מספק את רוב השערים.
התקפה
ממפיס הוא המוציא לפועל העיקרי. הטורניר הקודם בו השתתפה הולנד, ב-2014, היה הראשון שלו. לשם הוא הגיע כפוטנציאל צעיר שצריך לצבור דקות. כיום הוא האיש שאליו העיניים נשואות. מסביבו שחקני התקפה בינוניים, או הבטחות לעתיד במקרה הטוב. חמישה שערים בשלושת משחקי הנבחרת האחרונים, 20 שערי ליגה עם ליון העונה, מספרים את הסיפור כולו. ממפיס, שכבש כבר 26 שערים במדי הנבחרת ומדורג במקום ה-13 בכל הזמנים, יצטרך לכבוש. כדי שהנבחרת תוכל לקיים את המטרה שהוצבה לה, להגיע לפחות לחצי הגמר, היא תצטרך את ממפיס בשיאו. שערים משחקנים אחרים היא תתקשה לקבל.
שבע שנים אחרי הטורניר האחרון בו השתתפה, הולנד חוזרת. ומאורנייה תמיד מצפים ליצירתיות ושמחה. בעיקר במשחקי היורו: ממרקו ואן באסטן ורוד חוליט ועד רובן וסניידר, הולנד השאירה אחריה רגעים גדולים וזכורים בטורנירים השונים. ממפיס ופרנקי הם השניים שיכולים לעשות את זה גם הפעם, האם זה יספיק?
מה דעתך על הכתבה?