"אנחנו קבוצה חלשה, וניתן לנצח אותנו בעזרת לחץ ותשוקה", הודה ליאו מסי אחרי שברצלונה נכנעה בקאמפ נואו לאוססונה ואיבדה סופית את תואר האליפות לריאל מדריד. תעצרו לרגע ותחשבו על זה. כי הרי מסי הוא לא כוכב שאוהב לצאת בהצהרות. הפרעוש בכלל אוהב לברוח מהתקשורת, במיוחד אחרי כישלונות. ואולם, במצבו הנוכחי של המועדון גם הארגנטינאי כבר לא מוכן לשתוק. הוא לא הסכים להבליג כאשר המנהל הספורטיבי אריק אבידל תקף את השחקנים בתחילת השנה, הוא לא הבליג כאשר התפוצצה הפרשה התמוהה במסגרתה הואשמה ההנהלה בהעסקת משרד שיכפיש את השחקנים המובילים ברשתות החברתיות, וכעת הוא פתח במתקפה חזיתית על הממסד. "אנחנו צריכים להפגין ביקורת עצמית – קודם כל השחקנים, אך גם המועדון כולו. אנחנו ברצלונה. אנחנו מחויבים לנצח בכל משחק", קבע מסי.
המרד מתקרב. בעצם, הוא כבר כאן. ההנהלה המושחתת של ג'וספ ברתומאו ניצבת בפני מהפכה, והזעם כלפיה עצום. כל היסודות מתפוררים, ודי לראות את התנהלותו של ארתור כדי להבין את עומק המשבר. הקשר הברזילאי, אשר מכירתו ליובנטוס כבר סוכמה, סירב להתייצב למשחקים בליגת האלופות ונותר בחופשה במולדתו. בארסה הודיעה כי תתבע אותו על הפרת חוזה, השחקן מצידו ביקש לבטלו. המצב מתחיל להזכיר כאוס, ויוקרתו של המועדון הקטלוני בסכנה. עד לא מכבר, שחקנים לא היו מעזים לזלזל בברצלונה. כעת, הפכה תמונת הפיהוק של ארתור על הספסל לסמל האולטימטיבי של המצב.
קשה להגזים בחשיבות האדירה של משחק הגומלין מול נאפולי בשמינית גמר ליגת האלופות. העסק נמצא על סף רתיחה, והדחה סנסציונית עשויה לגרום לרעידת אדמה. עד לפני חצי שנה, הופנה חלק ניכר מזעם האוהדים כלפי המאמן ארנסטו ואלוורדה אשר שינה את סגנון המשחק המסורתי, הפגין פחדנות ברגעי ההכרעה, וספג בשל כך תבוסות מחפירות בצ'מפיונס-ליג כאשר ההעפלה נראתה כמעט מובטחת. ב-2018, היה זה מול רומא שכיסחה את ברצלונה 0:3 באולימפיקו אחרי שהפסידה 4:1 במשחק הראשון ברבע הגמר. ב-2019 היתה זו ליברפול שהפסידה 3:0 בקאמפ נואו במשחק הראשון בחצי הגמר, אך חזרה עם 0:4 מיתולוגי באנפילד, בין היתר בזכות הבישול הגאוני של טרנט אלכסנדר ארנולד. אבל לפחות הוא זכה בשתי אליפויות, גם אם הן נתפסו כמובנות מאליהן. כעת אין אליפות, והפיאסקו באירופה עלול להתרחש בשלב מוקדם עוד יותר.
אוהדים רבים נשמו לרווחה כאשר ואלוורדה פוטר בינואר, וקיקה סטיין – קרויפיסט בנשמה וחסיד הכדורגל הקטלוני המקורי – מונה במקומו. ואולם, איכות המשחק רק הורעה מאז. כאשר הועזב הבאסקי, הובילה ברצלונה את הטבלה. עם סטיין על הקווים, היא סיימה במקום השני ונכנעה לריאל כמעט ללא קרב. אחד היתרונות הבולטים של ואלוורדה היה נעוץ בכך שהשחקנים אהבו אותו, והדבר סייע לשמור על שקט יחסי בחדר ההלבשה בעוד ההנהלה עסקה בהרס המועדון. המצב שונה בתכלית עם סטיין, שלא מצא שפה משותפת עם כוכבים רבים, ואשר עוזרו הצעיר אדר סראביה הסתכסך ישירות עם מסי ועם לואיס סוארס בשל גישתו הבוטה והפרובוקטיבית.
ימיו של סטיין ספורים כעת, והוא עצמו מבין זאת היטב. אחרי ההתרסקות בליגה, הוא אפילו לא היה בטוח כי יישאר בתפקידו לשלבים המכריעים בליגת האלופות. ואולם, ברור כשמש כי זהות המאמן היא לא הבעיה המרכזית של המועדון. "זה מה יש", נהג לומר ואלוורדה. "זה מה יש", הצהיר עכשיו סטיין. לשניהם חסרונות בולטים, ושניהם לא מתאימים לברצלונה, אבל גם יוהאן קרויף לא היה מצליח להבריא את העסק לנוכח מחדלי ברתומאו וחבורתו.
המכירה של ארתור תמורת מיראלם פיאניץ', אשר נעשתה לדעת פרשנים רבים לצורך תרגיל חשבונאי שיקל על ההתמודדות עם המשבר הכלכלי, מדגישה את המצב החמור. הברזילאי הוחתם לפני שנתיים על מנת לשמש כיורשו של צ'אבי, והותיר רושם חיובי בתחילת הדרך. הוא מועזב כעת, מושפל ומתוסכל, ללא מוטיבציה מינימלית ללבוש את מדי בלאוגרנה, בגיל 23 בלבד – ובמקומו מגיע שחקן שנמצא מעבר לשיאו בגיל 30, כאילו חסרים בסגל כוכבים מבוגרים.
מסי, שעדיין סוחב את הקבוצה על גבו, כבר בן 33 – וכמוהו גם סוארס, ג'רארד פיקה וארתורו וידאל. איבן ראקיטיץ' בן 32, סרחיו בוסקטס וג'ורדי אלבה בני 31. זהו השלד עליו מתבססת הקבוצה. מארק אנדרה טר שטגן הוא נקודת האור בהיבט זה, וגם במובנים רבם אחרים – והחלטתו להאריך את החוזה עד 2025 מעודדת מאוד, אך במשך תקופה ארוכה מדי ניכרת התחושה כי השוער הגרמני מחזיק – ביחד עם מסי – את המועדון. בלעדיהם, היתה צוללת ברצלונה למעמקים, וזה עלול לקרות גם איתם.
מסי וטר שטגן יצטרכו להתמודד הערב (שבת, 22:00) מול נאפולי, אשר היתה שרויה בעצמה במשבר עמוק מאוד בתחילת העונה, אך הצליחה להתאושש. ג'נארו גאטוסו הוא אולי לא המאמן המבריק בתבל, אך הוא החזיר את האש ואת הניצוץ לעיניים של השחקנים שהיו מסוכסכים עם הבעלים אאורליו דה לאורנטיס. התכולים, שהצליחו לסחוט 1:1 מול בארסה במשחק הראשון במרץ, חגגו זכיה בגביע האיטלקי ומשחקים עם התלהבות גדולה – התכונה שמספיקה, לדבריו של מסי עצמו, כדי לנצח את "ברצלונה החלשה".
כי לברצלונה הנוכחית אזלה שמחת החיים. כמו חולצות המשובצות, אשר אין להן שום קשר לפסים המסורתיים, היא נראית תלושה מהמציאות. השחקנים כבויים, וכולם ממתינים למהפכה הגדולה שתחזיר את המועדון לפסים הנכונים. אפילו זכייה בליגת האלופות לא תציל את ההנהלה הזו, אך הסיכוי לכך נראה בכל מקרה קטן למדי. ואם ההדחה תתרחש כבר עכשיו, מול היריבה הנחושה מדרום איטליה, הרי שזה יהיה האות להסתערות. ויש אוהדים רבים שהיו מעדיפים, לפחות בסתר ליבם, את התסריט הזה. את המחלה המתמשכת יש לרפא, לפני שיהיה ממש מאוחר מדי.
לכן הקרב מול החבורה הלוחמנית של גאטוסו כה קריטי עבור בארסה. הוא עשוי להוביל למפנה, וגם השחקנים יודעים זאת. מסי מבין זאת טוב מכולם, והפרעוש – שמסיים עונה אישית טובה למרות הבלגן הגדול סביבו – לא ישתוק גם הפעם. אם וכאשר תסיים ברצלונה את דרכה בצ'מפיונס-ליג, זה לא יהיה רק סוף דרכו של סטיין. השינוי הגדול צפוי להתחיל מבפנים, כאשר הארגנטינאי יתפוס את הבמה המרכזית לא רק על המגרש. יש למה לחכות.
מה דעתך על הכתבה?