תיראו מופתעים – בני יהודה ירדה הערב (שבת) רשמית לליגה הלאומית. עונה נוראית ומסויטת נחתמה בירידת ליגה כואבת, ואי אפשר להגיד שהכתובת לא הייתה על הקיר. הכל עבר על הכתומים העונה, הכל, ודווקא אחרי שנים טובות, שהיה נראה בהן שהמועדון בדרך קדימה, הוא הלך ב-2020/21 כמה צעדים אחורה ושב לליגת המשנה, בה הקבוצה שיחקה בפעם האחרונה ב-2014/15.
אם אתם מאמינים בקארמה, אפשר להגיד שזו קארמה. פיטוריו המוזרים של אלישע לוי בתחילת העונה התחילו אותה, ויש כאלה שיגידו שעוד לפני כן. אבל קארמה או לא, יש גם עובדות ברורות בשטח – הסגל נבנה בצורה רעה מאוד, המועדון התנהל רע מאוד, האוהדים באווירת אנטי כמעט תמיד – והשילוב של הכל הביא לתוצאה שהייתה צפויה מראש כבר בשלב מוקדם של העונה.
כי כבר הרבה זמן מרגיש שהקבוצה הזאת חולה וכרגע אין שום תרופה בסביבה. אם ננתח מקצועית – השחקנים לא יציבים, פציעים וגם צריך להגיד את האמת, יש לא מעט שחקנים בינוניים בבני יהודה העונה. יותר מדי. יש מעט מדי שחקנים יצירתיים, כאלה שיודעים לתת פס לגול. רוב השחקנים בסגל אחרי השיא. אז לא פלא שככה הדברים נראים.
יבואו כאלה שיגידו שחלק קדמי עם שחקנים מוכשרים, בין השאר כמו מתיאה ליואיץ', אלמוג בוזגלו, ניב זריהן ועמית זנטי צריך לעשות דברים אחרים וטובים יותר – והם גם צודקים, אבל מצד שני, מי מהם היה יציב בקריירה שלו עד כה? התשובה היא אף אחד. כמו כן, ההחלטה להמר על שוער צעיר כמו עומר ניראון בן ה-20 השפיעה, בטח כשלפניו שמר על הקורות אמיליוס זובאס הנהדר.
ומה יש להגיד על הזרים? כישלון אחד ענק. מישאל ראנז'ל שהובא בקיץ הוקפא בינואר, יוסיף מוסא ופדרו קמפוס, שחקנים שסומנו חצי שנה לפני שהוחתמו, חלשים מאוד וכמעט לא משחקים. פאטוס בצ'יראי הגיע בחלון ההעברות של ינואר והתחיל לשחק רק במרץ. ג'ורג' פוצ'יבה הגיע גם הוא באמצע העונה ולא השתלב. רק אליסון דוס סנטוס ומתיאה ליואיץ' שחקני הרכב, וגם הם לא היו בעונה הטובה בקריירה, אם אפשר להגיד את זה כך.
ברק אברמוב עשה המון טעויות העונה, אבל ייאמר לזכותו, בני יהודה באמת ניסתה בחלון ההעברות של ינואר להתחזק משמעותית. היא ניסתה, אבל כנראה שלא מספיק, כי גם הפועל תל אביב ניסתה – והצליחה. המצב של הקבוצה, לא רק בטבלה, אלא גם עם כל הבלאגן שהיה מסביב, גרם לשחקנים שהיו מגעים איתם להעדיף הצעות ממקומות אחרים. היו גם כאלה שהיו קרובים לחתימה וממש ברגע האחרון הדברים נפלו.
נחזור לסאגת המאמנים. זה התחיל בפיטורי אלישע לוי, שלא הגיע להסכמות עם אברמוב בנוגע לבניית הסגל, לא אהב את השחרור של דור ג'אן ללא תחליף שהיה הולם בעיניו – וכנראה שהמאמן הלאומי לשעבר צדק. זה המשיך במינויו של ניר ברקוביץ', שספק אם תמצאו בארץ מניין של אנשים שהאמינו שהמינוי הזה יחזיק מים. ואז, אחרי פיטורי ברקוביץ', הגיעה התקופה הלא מבוטלת שבה הדריכו את הקבוצה יעקב אסייג וכפיר אדרי.
אברמוב כל הזמן טוען שאדרי ואסייג אנשי כדורגל ולא זה מה שפגע בקבוצה, והוא לא טועה ב-100%, אבל גם לא צודק. זה שילוב של כל הדברים, אבל זה בוודאי לא תרם לקבוצה ולשחקנים, שלזכותם ייאמר שכל הזמן הביעו חיוביות בנושא ולא התלוננו. היה שלב שהיה ברור שזה לא יכול להימשך, אברמוב תמיד אמר שחיפש מאמן בעל שיעור קומה, ואז הוא החזיר את יוסי אבוקסיס משום מקום.
ואולי אחת הטעויות הייתה גם המחשבה שאבוקסיס יוכל לעשות קסמים וישאיר את בני יהודה לבדו בליגה. באמת זה הרגיש ככה אחרי שהוא עזב את הפועל באר שבע ומונה לקדנציה הרביעית שלו בשכונת התקווה, אבל מהר מאוד התברר שזה שהמאמן רשם הצלחה עצומה בעבר אצל הכתומים – לא מקנה לו הצלחה ודאית גם כשהוא בא באמצע עונה, בטח לא עונה כזו.
אבל את האמת? יש עונות שכתובות עליהן ירידה. כאילו זו גזרה משמיים. נעבור בקצרה על האירועים שקרו העונה לבני יהודה בסדר כרונולוגי, והירידה תיראה כל כך טבעית ומתבקשת. בחודש יולי, בטרום העונה, מוחמד גדיר ועמית זנטי נדרשו במפתיע להתאמן בצד מכיוון שלא הגיעו לסיכום על קיצוץ. זה נמשך מספר שבועות.
מספר שבועות לאחר מכן, בקבוצה החליטו מהר מדי לשחרר בחינם את דניאל פלשר, בלם צעיר ומבטיח תוצר מחלקת הנוער, שעבר למכבי פתח תקווה לבקשתו. הדבר התקבל רע על ידי האוהדים, ובזמן שפלשר עשה חיל במלאבס, בני יהודה החתימה שחקנים שלא ממש תרמו למרכז ההגנה. אחר כך צצו סימנים ראשונים של חולשה – כמו התבוסה 5:1 למ.ס אשדוד בגביע הטוטו.
יום לפני המחזור הראשון של הליגה, נרשם פיצוץ במו"מ עם ליואיץ' והוחלט שלא ישחק במשחק הראשון של העונה מול בני סכנין. הוא נשלח להתאמן בצד באימון המסכם והיה נדמה שהיחסים עולים על שרטון. אלישע התעקש ולבסוף הסרבי במפתיע עלה בהרכב. העונה נפתחה דווקא לא רע מבחינת תוצאות בליגה, ולאחר מכן הגיעה עזיבת ג'אן ואלישע. ניר ברקוביץ' מונה, אחי נצרת טענה שהמעבר לא היה חוקי וביקשה להעמיד את הכתומים לדין, ואחרי ארבעה משחקים בלבד המאמן סיים את דרכו בעקבות התקרית הזכורה והמביכה עם לירן שטראובר.
אורי גוטמן כמעט חתם כמאמן אך התחרט ברגע האחרון, מרקו בלבול לא רצה להגיע, ואז הגיע ינואר. שלומי אזולאי כמעט חתם וגם הוא ברח ברגע האחרון, ליואיץ' קיבל כרטיסים אדומים כמו מים, אבוקסיס הגיע, שלום אדרי ולירן רוטמן היו על סף חתימה והלכו להפועל חדרה בדרמה של סוף החלון, האוהדים החלו להפגין מחוץ לביתו של אברמוב. ג'וסי לופטה סגר ומכבי פ"ת טרפדה. רמי גרשון סגר ואז מכבי חיפה הייתה צריכה להשאיר אותו. שום דבר לא הלך.
אבוקסיס, אברמוב וכפיר אדרי נחקרו בווייצמן יער בנוגע למעבר של המאמן מהפועל באר שבע לשכונת התקווה, היחסים בין הכתומים לבין המועדונים מבירת הנגב עלו על שרטון עם הסכסוך המתוקשר בין אברמוב לאלונה ברקת. את כל הדברים הללו במהלך העונה ליוו מכת פציעות בתקופה מסוימת, משחקים הזויים, ספיגות מביכות, שערים בדקה ה-90, אוהדים שתקפו את האוטובוס של השחקנים פעמיים, ובשבוע החולף זה הגיע לשיא.
אחרי ההפסד להפועל חדרה במחזור הקודם, הפסד אחריו הירידה אמנם עדיין לא הייתה רשמית אך כבר ברורה לכל, האוהדים התפרעו, חסמו רכבים ונענעו אותם, רדפו אחרי שחקנים. זה היה מחזה לא נעים. במהלך השבוע האחרון מספר אוהדים בודדים הגיעו לאימון הקבוצה, התעמתו עם השחקנים ודרשו מהם, פיזית, להוריד את החולצות.
אז איך אפשר להגיד שהכתובת לא הייתה על הקיר? הכל עבר על בני יהודה העונה, אבל לפעמים ירידת ליגה מבריאה מועדון. תראו את מכבי פתח תקווה ומכבי נתניה. אולי בסוף ייצא מזה רק טוב. ברק אברמוב כבר הצהיר שהוא יעשה הכל כדי לחזור בתוך עונה אחת לליגת העל. יוסי אבוקסיס, מבחירי מאמני ארצנו, הולך להדריך בעונה הבאה בלאומית, ובטוח שהולך להיות מעניין.
בקרוב מתכנן אברמוב לכנס מסיבת עיתונאים ולפרוס תוכניות מפורטות לקידום הקבוצה והמועדון, תוכניות מקצועיות לקידום מחלקת הנוער ודור העתיד של בני יהודה. אולי הכישלון העונה יביא באמת למהפכה דרושה בכל חלקי המועדון, ואנחנו מקווים שכן. בני יהודה זו קבוצה גדולה בכדורגל הישראלי. יש לה היסטוריה מפוארת וקהל אוהדים רחב, שמרגיש שמזלזלים בו. נכון, הכמות שמגיעה למשחקים נמוכה מאוד, אבל ראינו בעונות הזכייה בגביע, במשחקי חצי הגמר ובגמר, שיש פוטנציאל, כשלגמר האחרון הגיעו כמעט 15,000 כתומים. מגיע להם יותר, ואולי דווקא מהמקום הנמוך הזה, הם יצליחו סוף סוף לעלות.
מה דעתך על הכתבה?